|
|
עמוד:349
העקרוני של דתות אחרות , אלא להקפיד על נאמנות לקשר הברית שנכרת עמנו , בדומה לאופן שחובתם של בני זוג נשואים היא להיות נאמנים זה לזה , ולא לשלול את הלגיטימיות העקרונית של כל הזוגות האחרים . פיתוחה של תפיסה דתית מעין זו יחזיר אותנו לשורשיה המקראיים של אמונתנו , ובכללם לניסוחים מקראיים קדומים של היחס שבין דתות העולם . ניסוחה של נבואת אחרית הימים במיכה פרק ד , המשלב בין עלייתם של גוים רבים להר ה' ללמוד מדרכיו , לבין ההכרה שכל העמים ילכו איש בשם אלוקיו ואנחנו נלך בשם ה' אלוקינו , מציב לפנינו אתגר פרשני מעניין , שהוא באותה העת אתגר ומודל תאולוגי אפשרי ליכולתנו לחשוב על היחס לדתות העולם בהקשר בן זמננו כמו גם בתפיסה אסכטולוגית עתידית . הדגשה זו של הקשר אינה שוללת את משמעותה של ההתגלות . אדרבה , אלמלא ההתגלות לא היה כל מקום לתאר את הקשר המיוחד שבין האל לעמו . מעמד כריתת הברית , שהוא בלתי נפרד מהתגלות האל , הוא בדיוק מה שיוצר את הקשר המיוחד הזה . יצירתה של ההוויה המיוחדת המעוצבת מכוח התגלות ה' לעמו בהר סיני היא מעין בריאה חדשה . הבנת ההתגלות כמכוננת את האומה , להבדיל מהבנתה כמגלה אמת , מאפשרת פתיחות עקרונית לזולת , כל עוד אין פתיחות זו פוגעת בנאמנות העקרונית הנגזרת מן הברית . ניתן לטעון כי דווקא תרגום ההתגלות למונחים של בריאה מאפשר פתיחות וקבלה הדדיים . אם בהתגלות יש משהו אקסקלוסיבי , היכול ליצור חיץ בין בריותיו של הקב"ה - בין אלה שזכו להתגלות לבין אלה שלא זכו לה - תפיסת הבריאה מדגישה דווקא את המשותף שבבריאה , את עצם היות כולנו ברואים . ניתן להציע כי הבנת הבריאה כאלמנט מאחד אפשרית לא רק בנוגע לתיאור של בריאה מקורית , המהווה שורש לגיוון האנושי שנשתלשל ממנה , אלא גם בנוגע להבנת מעמדו של ישראל כסוג של בריאה . הדגש על בריאה יכול להוביל להתמקדות במעמדו של הנברא . אך עיון עמוק יותר יגלה כי הדגש על בריאה מזמין אותנו להגות בבורא , מקור הבריאה . תשומת הלב לבורא צריכה להסיט את המחשבה מיתרונה וממעמדה של בדיה מסוימת ולחשוף את התשתית העמוקה המאחדת את כל הבריות - הבורא עצמו . חשיפתה של תשתית זו קושרת בין הבריות באופן מיוחד - כולם בריותיו של בורא אחד . ברצוני להציע אפוא שהבנת ההתגלות כסוג של בריאה , בריאה המכוננת אומה , פותחת פתח לדיאלוג בין אומה דת זו לבין חלקים אחרים של האנושות , בדומה לדיאלוג שהוא לא רק אפשרי אלא גם מתחייב כביטוי ליחסם של כלל הבריות זה לזה . בנקודה זו של עיוננו אנו מגיעים לא רק לבחינה של משמעות האמת במוקד ההתגלות , אלא גם לדיון בשאלת משמעות ההתגלות עצמה . ההצעה שהתגלות היא דרך מסוימת לעצב חלק של הבריאה , באופן שאינו מחייב סגירות ובלעדיות הנגזרים מאותה התגלות , מביאה אותנו לשאלה עקרונית אשר על תאולוגיה של דתות העולם לשאול . גם אם אין אנו מבינים את ההתגלות
|
|