מעשה נורא בעיר דמשק

עמוד:305

מרדכי , גלה מספרד ב 1492 והתיישב ברומא ; בניו עלו לארץ ישראל , ומכאן ואילך נכרכו תולדות המשפחה בארץ ובסביבתה . כמה מחכמי המשפחה כיהנו כרבנים בדמשק , וכמה מבניה נשאו את השם משה . אולם רק משה גאלאנטי אחד , משה בן מרדכי , כיהן כרבה של דמשק ( תקמ"א -1781 / תקס"ו , 1806 / שנת פטירתו . ( מכאן שהרב יצחק פרחי ממקם את המעשה הנורא בעיר דמשק , במסגרת זמן של 25 שנה בשלהי המאה ה . 18 מבחינתו , ומבחינת חלק ניכר משומעיו או מקוראיו , לא היה זה עבר היסטורי אלא שנים הכלולות בזיכרון ילדות : הרב גאלאנטי נפטר בהיות מחברנו בן . 24 גם העיר דמשק לא היתה בעבור שומעיו עיר אקזוטית ורחוקה : היא היתה בירת מחוז של האימפריה העות'מאנית , שבגבולותיו נכללה אז ארץ ישראל כולה - מוקד פוליטי וביורוקרטי שיהודי ירושלים נזקקו לו תדיר . קהילתה היהודית נסמכה באותן שנים על אליטה של עשירים רבי עוצמה . עם פלוטוקרטיה זו נמנו משפחות ידועות כאנג'ל , ליסבונה , הררי , פיג'וטו וסטמבולי , ועל כולן משפחת פרחי הידועה . 9 יוצא אפוא שמחברנו אינו מציג את הסיפור שבפיו כמעשה שהיה לפני שנים רבות , במקום רחוק ומופלא , ובמציאות חיים אחרת , כגון תור הזהב של היהודים בספרד המוסלמית . אלא הוא מספר סיפור שאירע , לטענתו , בימי חייו ממש , בקהילה קרובה ומוכרת , שתנאי החיים בה ידועים לשומעיו , אם ישירות אם מפי רעיהם . קביעה זו חשובה לענייננו , שכן ממנה מתברר כי ההשתמעויות העולות מן הסיפור לגבי דמות מופת מן האליטה הדתית המוסלמית מתייחסות למוסלמים הממשיים של זמנו ושל מרחב מקומו . הרב יצחק פרחי פותח את סיפור המעשה בהצגת דמויותיהם של שני גיבורי הסיפור : הוא [ הרב משה גאלאנטי ] היה איש צדיק , חסיד בתכלית . והיה חכם בכל ז' חכמות , אשר לא היה כמוהו בדורו . זולת גוי א [ חד ] ישמעאל [ ש ] היה חכם בכל ז' חכמות , שלם בכל . וזאת היתה יתירה להגוי מן החכם הרב האיש משה זלה"ה [ זכרו לחיי העולם 10 הבא : [ שכל מי שהי [ ה ] לו חולה , היה הולך אצל הגוי השי"ך הנז [ כר ] והי [ ה ] מתחנן לו שיתפלל על החולה . והיה מתפלל השי"ך בהתבודדות כחצי שעה , והיה אומר : "זה חי" ו"זה מת" ( בר מינן , ( להבדיל כרבי חנינא בן דוסא . . 9 על משפחת פרחי בשנים אלו ראו פיליפ תומס , "בית פרחי והתמורות במעמדם של יהודי סוריה וא"י , , " 1860-1750 קתדרה 34 ( תשמ"ה , ( עמ' . 114-97 אפשר שמחברנו היה בן לאחד הענפים של משפחה זו ושמע את הסיפור מפי אחד מקרוביו שבדמשק . . 10 כמקובל בכתיבה הרבנית של חכמי ארצות האסלאם , משמשות כאן הגרשיים לציון מונח לועזי . התעתיק שי"ך נכון מבחינה פונטית , אך כיום מקובל לתעתק מונח זה שיח , ' וכך אעשה בהמשך דבריי במאמר . אשתמש בשי"ך רק במובאות מדברי הרב פרחי .

מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר