|
|
עמוד:292
לנצרות ולאסלאם כדרכים לגיטימיות לעבודת ה , ' עמדת הרמב"ם היתה הסובלנית ביותר במחשבת ישראל בענייני דתות העולם . ניתן אפוא להגדיר את עמדתו של הרמב"ם "אינקלוסיבית , " לאמור , האמת שלו כוללת את כל האמיתות האחרות . הוא טען שהיהדות היא האמת המוחלטת הכוללנית ואילו הדתות האחרות מחזיקות , כל אחת בדרכה , באמת חלקית בלבד . הרמב"ם ראה לנגד עיניו מסלול לינרי : האיש המחזיק בדעה הטהורה מוביל קדימה , מאחוריו עוקבים האחרים , כל אחד יחסית לנכונות דעותיו ולטוהרתן . "אינקלוסיביזם" זה , שהוא סוג של פטרנליזם , הוא בעייתי מנקודת מבטה של העמדה הנסבלת , הנוטה לראות במחזיקים בה מידת מה של התנשאות ( נזכור שקטע זה היה מצונזר מטעמי פגיעה בנצרות . ( אכן , הפטרנליסט מייחס לעמדה ה"נסבלת" אפיונים שהאחרונה אינה מוכנה לייחס לעצמה . דת האסלאם וכמו כן הנצרות רואות את עצמן כל אחת כאמונה האמתית , וכמובן לא כאמת חלקית הבאה לשרת את ההיסטוריה האלוהית המשיחית של העם היהודי . לדעת הרמב"ם , המוסלמי והנוצרי הם אף אנוסים , בעקבות "שקר שנחלו מאבותיהם" ואינם אחראים מבחינה הכרתית לטעותם . אפשר לפרש את דבריו כטענה שהנצרות והאסלאם מאמצות בתוך תוכן את האמת שהוא מייצג , או למצער שאין הן נוגדות את עמדתה של היהדות , גם אם אין הן מודעות לכך . לפי הבנתו , המחזיק באמונה המתחרה מבין את אמונתו טוב פחות משהוא עצמו מבין אותה . הוגי ימי הביניים , כל אחד מתוך תפיסתו את אמונתו כנעלה יותר , טענו שביחס לאמת המוחלטת ניתן לקבוע היררכיה אובייקטיבית של הדעות , בהתאם למידת נכונותה של כל דעה ודעה , ולא ראו בכך שום בעיה מוסרית . הנכונות להכרת האמת שבאחר מגיעה לשלב נוסף אצל רבי אברהם בן מימון , ( 1237-1186 ) בנו של "הנשר הגדול" ויורשו הרוחני המובהק . האסלאם והצופיות בעיני ובי אבוהם בן הומב " ם כשעלה רבי אברהם בן הרמב"ם ( הראב"ם ) לכס הנגידות ב , 1204 בהיותו בן , 19 הוא מצא קהילה מפוררת ומחולקת . למרות מאמציו של אביו לתיקון החיים הדתיים , רווחה בקהילה אווירה של רפיון דתי ואידאולוגי . יהודים שהיו בעלי נטייה מיסטית וחיפשו חוויה דתית משמעותית והיו מחוסרי סיפוק בקהילה הממוסדת , נטו לפנות לדוגמה הרוחנית שרווחה בסביבתם , הצופיות . עדות להתעניינות של יהודים באמונות הדתיות של שכניהם המוסלמים ניתן לראות בעובדה שעשרות כתבי מיסטיקה ופרישות אסלאמיות נמצאו באוצרות הגניזה . חיבורים אלה מלמדים שאין מדובר בסקרנות אינטלקטואלית גרדא , והם שימשו חומר לעיון בחוג החסידים הצופים כמו זה שהנהיג הראב"ם .
|
|