|
|
עמוד:282
מה בכך . המחלוקות הרבות ביניהם אינן מחלוקות "על מצבו של האדם , " אלא מחלוקות ביסוד היסודות , בכבשונו של עולם : מחלוקות "על מצבו של אלוהים . " מדובר במערכת אמונות ודעות השונות זו מזו בתכלית בהשקפתן על האל , האמונה בו , מציאותו ; על התייחסות האל לעולם : הבריאה , ההשגחה , שכר ועונש וכר . עד כדי כך רחוקים הזרמים האמוניים ההגותיים זה מזה , עד שלעתים אי אפשר לומר עליהם שהם מאמינים באותו אל . האם כה פשוט לומר "שמע ישראל - אלוהי הרמב"ם ואלוהי הרמב"ן - ה' אחד !? " הראשון עם שפת המבנים הקוגניטיביים של הלוגיקה האריסטוטלית , שאינה מתירה להרוס אל הקודש פנימה ועומדת ( ומגבילה עצמה ) על ידיעת אמיתת הימצאו , והאחרון רוכב על כרובי עולם הדימויים המיסטי ושט מעולם היצירה אל עולם האלוהות וחתר חלילה . אך המחלוקות העמוקות והיסודיות אינן רק בין שני עולמות רחוקים כמו אלה של הרמב"ם והרמב"ן , רבנו בחיי וריה"ל , הגאון מווילנה ובעל התניא - אלא עמוקות לא פחות גם בין הוגים מאותו עולם כמו ר' שניאור זלמן מלאדי ור' נחמן מברסלב , שניהם ממשיכיו של הבעש"ט . גם המחלוקת הרעיונית ביניהם אינה מצטמצמת למנהגי חסידות בעלמא , אלא היא מחלוקת אמונית יסודית " על מצבו של אלוהים : " לפי ר' נחמן , השכינה מסתירה פניה ושבעה רקיעים של קדרות מפרידים בינה לבין עולמנו ; לעומתו , תפיסתו הפנאנתאיסטית של בעל התניא אינה מכירה בשום מחיצות : השפע האלוהי מצוי בכול ואין מקום או דבר בעולם הזה פנוי ממנו . אלה הן דוגמאות אחדות לפלורליות ההגותית מרחיקת הלכת . מבחינה תאולוגית ייצרה המחשבה היהודית די חומר לדתות רבות , וכמה מפליא שרובם ככולם עדיין נחשבים לשייכים לאותה דת . זה מזכיר לי שבילדותי לא היה נהוג לנסוע להודו אחרי הצבא . במקום זה הסתפקנו בקריאה שוקקת בספרו המצוין של עזריאל קרליבך רשמי מסע בהודו . יש שם משפט מדהים : אם אתה הולך ברחוב בניו דלהי ורואה הודי מביט השמימה , דע לך : נוסדה דת חדשה ! הפלורליות הרעיונית כה מושרשת בתרבות היהודית לדורותיה עד שגם מי שאינם מכירים אותה או שאינם מכירים בה נהפכים לשותפים ליצירתיות ולחדשנות הגותית או למפרשיה של הפלורליות כתופעה . כך למשל רואה את הדברים אחד מאחרוני ההוגים של תנועת המוסר , הרב אליהו דסלר : " שבעים פנים לתורה" ו"שבעים ( חכמים ) דסנהדרין" היינו צירוף של שבעים גישות והבחנות שכליות בדיון על עניין , שבו מושגת שלימות מקיפה של המחקר השכלי , להעמיד את הדבר על אמיתו . כל אופן של השגה הוא אמת כשלעצמו לפי ההבנה של השכל של הפרט ; אך בהצטרפות כולם תושג השלמות המקיפה את האמת מכל צדדיה , בחינת "אמת לאמיתה . " 7 . 7 הרב אליהו דסלר , מכתב מאליהו , ג , בני ברק תשכ"ה , עמ' . 212
|
|