סובייקטיביזם הלכתי ופלורליות רעיונית כבסיס לסובלנות

עמוד:273

סובייקטיביזם הלכתי ופלורליות רעיונית כבסיס לסובלנות נפתלי רוטנברג נגזר דינם של הומניסטים , פלורליסטים ואבירי הסובלנות לחיטוט ולחיפוש בלתי נלאה אחר סובלנות במקורות האסלאם , הנצרות והיהדות כמעין מעשה של כפירה בעובדה ההיסטורית הפשוטה , שהרבה מאוד בני אדם אינם סובלים רבים מבני מינם ומוכנים למרר את חייהם ולאבדם מעל פני האדמה . אינני מבקש להוסיף במסגרת זו נדבך למפעל חשוב זה . הסיבות להתנהגות סובלנית והדרך להשפיע על בני אדם להיות סובלניים ברורות פחות מן המניעים להתנהגות לא סובלנית . נראה לי שטיעונים התנהגותניים ( behavioristic arguments ) עשויים להיות מבוססים יותר מאוסף נאה של ציטטות מן המקורות . אך מאחר שלא ניחנתי בכלי הידע המאפשרים ניתוח מן הדיסציפלינה של מדעי ההתנהגות , אני מבקש להציע שתי פרדיגמות : האחת מתייחסת להלכה והאחרת למחשבה היהודית . בחיבור ביניהן , באימוץ של שתיהן יחד , ניתן אולי להציע בסיס לגישה סובלנית כלפי אחרים שונים . פודגמה של סוב » יקט » ב > זם הלכתי האם תורת ישראל ( במובן הרחב של המושג ) פונה תחילה לכלל וממנו לפרטים המרכיבים אותו , או שמא פנייתה היא לכתחילה לפרט והכלל "נוצר" מכינוסם של הפרטים ? זוהי שאלה הגותית ותאולוגית הנדונה בהרחבה במקורות המחשבה היהודית לדורותיה . גם במחשבת ההלכה , כלומר לא בהלכה עצמה אלא בדברי ההגות הנאמרים ונכתבים על אודות ההלכה ואפשר לכנותם "מטא הלכה , " אין שאלה זו מוכרעת . עם זאת , אפשר לומר בוודאות שהדגש על הפרט בהלכה , על מעמדו הריבוני כבעל בחירה חופשית , כעומד מול המצווה , מול ההלכה הפסוקה , הוא הדגש המרכזי והמשמעותי ביותר במקורות ההלכתיים כולם . מעמדו של היחיד בהלכה נקבע באמצעות שלושת העקרונות הבאים : ( א ) חלות החיוב ההלכתי ; ( ב ) המציאות הפרטית ; ( ג ) הבחירה החופשית . אדון בתחילה בשני העקרונות הראשונים , לאחר מכן אבהיר את משמעותו של תהליך הפסיקה בהקשרם של שני עקרונות אלה ואת דרך תפקודו כתהליך של תרגום העקרונות והכללים ההלכתיים התיאורטיים לחיי המעשה . לבסוף אראה את יישום מעמדו של היחיד באמצעות עקרון הבחירה החופשית . הדעה הרווחת , הרואה בהלכה חובה כללית אחידה לכל ישראל , לוקה באי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא