|
|
עמוד:269
" אילר עמדו בתשובתן ואילו עמדו בתשובתן . ( " בשישה מהפולמוסים שבית שמאי משיבים אחרונים , נוטשים בית הלל את ההלכה שהיתה נקוטה בידם , ובלחץ טיעוני הנגד "חזרו [ בהם ] להורות כבית שמאי . " לעומת זאת , באף לא אחד מן הפולמוסים שידם של בית הלל היא על העליונה חוזרים בית שמאי 54 להורות כבית הלל . כאמור , סימנו המובהק של האנטי מסורתן הוא נכונותו העקרונית לחזור בו מהלכה הנקוטה בידו כל אימת שישוכנע בכך . בית הלל מגלים נכונות כזאת באופן ברור . בית שמאי , לעומתם , כיאה לבעלי השקפה מסורתנית , מגלים אי נכונות בולטת לעשות כן . גם אם אפיון זה של חילוקי הדעות בין עורכי פרקי התוספתא לעורכי המשנה שנבחנו כאן ושל פולמוסי הבתים תואם יפה את הטקסטים , עדיין אין זה אומר שמחבריהם היו מודעים לכך . בגילום עמדה בטקסט אין כדי להעיד על כך שמחברו פיתח אותה והחזיק בה מדעת . ואכן , אף על פי שהמשנה , ולא התוספתא , הועמדה ביסוד המפעל ההלכתי של שני התלמודים , ואף על פי שבית הלל זכו בהם לעדיפות בולטת על פני בית שמאי , רובה של הספרות הבתר תלמודית נטתה באופן רשמי לפרש את תולדות ההלכה במונחים מסורתניים דווקא . על נטייה ברורה זו בכתבי הנצי"ב מוולוז'ין כבר עמדנו . ובכל זאת , יש סימנים לכך שבספרות התלמודית . 52 בעניין דין דיו וסמנים וכרשינין בשבת , ראו תוספתא , שבת א , כ-כא וירושלמי , שבת א , ו ( ד ע"א . ( אין מספרים אלה מסתכמים לכדי שלושים וארבע משום שלא בכל הגרסאות של אותו פולמוס משיב אותו בית אחרון . השוו תוספתא , מעשר שני ב , יא , לירושלמי , מעשר שני ג , ג ( נד ע"ב , ( וכן תוספתא , חגיגה ב , ו לבבלי , ביצה כ ע"ב , ירושלמי , חגיגה ב , ג ( עח ע"א ) וביצה ב , ד ( סא ע"ב . 53 . ( מניינם יעלה לשבעה אם נמנה גם את המובא במשנה כלים ט ב . . 54 להוציא מקרה אחד הנשנה במשנה באורח סתום ( תרומות ה ד ) ואשר בירושלמי נקבע שבית שמאי הם שחזרו בהם חרף פליאת הסתמא דגמרא שמפטיר : "לא מצינו שהודו בית שמאי לבית הלל אלא בדבר זה בלבד ! " ( תרומות ה , ב [ מג ע"ג . ([ . 55 אין זו העדות היחידה לכך שחטיבת פולמוסי הבתים מתעדת מחלוקת מסורתנים / אנטי מסורתנים . גם סוגי הטיעונים השונים המושמים בפי המתפלמסים מעידים כאלף עדים על מגמה זו . על כך ועוד עמדנו במאמרנו "פולמוסי הבתים . " . 56 יש כמובן יוצאים חשובים מכלל זה , כמו רש"י ( בבלי , כתובות נז ע"א , ד"ה "הא קמ"ל ; " בבלי , חגיגה ג ע"ב , ד"ה "עשה אזנך כאפרכסת , ( " ר' אריה ליב הכהן , בעל " קצות החושן" במבואו הידוע , ור' יאיר חיים בכרך , בשריר ! חררה יאיר , סימן קצ"ב . בספרו של שגיא אלו ואלו מצוי הניתוח הרחב והממצה ביותר של הספרות הבתר תלמודית העוסקת במחלוקת ההלכתית . אלא שהשאלה המרכזית שספרו של שגיא דן בה היא מעמדה של הדעה החולקת שאינה נפסקת להלכה ובכל זאת מוכרזת "דברי אלוהים חיים . " לעומת זאת , ענייני כאן ובעבודות" האחרות על חז"ל נוגע ליחסה של הסמכות ההלכתית לא לבעלי פלוגתא , כמו לפסיקה הקיימת .
|
|