לשלוט באחר: האתגר ההלכתי של חידוש הריבונות היהודית

עמוד:268

משתמע ממנה שיש לתעד דעות מיעוט , שאלמלא כן רק בית דין גדול בחוכמה ובמניין יוכל לשנות הלכה . ובכלל , אין בעצם קיומו של הליך לשינוי כדי להבטיח שייעשה בו שימוש . הפיתוי של שמרנות לשמה , של הידבקות חסודה ובלתי ביקורתית בדרכים המסורתיות , הוא גדול מאוד . כשלצד ההכרה בעצם אפשרות השינוי מתועדות בקפדנות דעות המיעוט הדחויות נוצרת בתוך כך מסורת משנית , המתלווה למסורת הפסיקה ומשלימה אותה : מסורת של פיתוח חלופות , של חשיבה בלתי שגרתית , מסורת של קריאות חיגר על הדעה המקובלת , של עמידה על עקרונות גם כשהן בדעת מיעוט . זו מסורת שיש בה כדי לחסן מפני פיתויי "הראש הקטן" של דתיות יתר בלתי ביקורתית . אין בכוחה של מסורת כזאת לספק את פרוצדורת השינוי , אך יש ויש בה כדי להכשיר לה את הלבבות ולעודד את השימוש בה . בין כך ובין כך , המשנה מכירה בהליך ברור לשינוי הלכה פסוקה ואף קושרת אותו במושג המחלוקת ובהמלצה לתעד מחלוקות גם לאחר שהוכרעו . עמדה זו של המשנה , הזוכה כאן לביטוי מפורש בניגוד גמור לעמדת התוספתא , כאמור , מצטרפת יפה לעמדת המשנה המתבררת בעליל משתיקותיה בסנהדרין . 50 קשה שלא להתרשם מכך שביסוד ההבדלים המשמעותיים הללו בין שני הטקסטים התנאיים מונחת מחלוקת עקרונית בין עמדה מסורתנית לעמדה אנטי מסורתנית באופן שהעמדנו לעיל . כך הדבר גם ביחס למחלוקת המוחזקת בספרות חז"ל דוגמה ומופת למחלוקות כולן : מחלוקת בית הלל לבין בית שמאי , שחיים שפירא ואנוכי 5 ניתחנו במקום אחר ' . מניתוח 34 הפולמוסים בין בית הלל לבית שמאי המתועדים בטקסטים התנאיים עולה כי ב 16 מקרים משיבים בית שמאי אחרונים ובית הלל משיבים אחרונים ב 19 מקרים ( במקרה אחד נאמר במפורש . 50 עמדה זו של המשנה עולה בקנה אחד עם הקו הכללי הנקוט במסכת עדויות המוקדשת כולה לתיעוד הכרעת החכמים בשורה ארוכה של מסורות הלכתיות שהועלו בפניהם על ידי חבריהם . מנקודת ראות מסורתנית אדוקה , אץ פעולה כזאת מן האפשר כלל , שהרי "אין נמנין במקום שמועה . " ואכן גרסת התוספתא עושה מאמץ מיוחד לשוות למסכת אופי של הוראת שעה יחידנית . גרסת התוספתא פותחת בהסבר הבא : "משנכנסו חכמים בכרם ביבנה אמרו עתידה שעה שיהא אדם מבקש דבר מדברי תורה ואינו מוציא , מדברי סופרים ואינו מוצא , שנאמר : 'לכן הנה ימים באים נאם ה' והשלחתי רעב לארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע דברי ה' וגו' ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו . ' דבר ה' זו נבואה דבר ה' זה הקץ דבר ה' שלא יהא דבר מדברי תורה דומה לחבירו אמרו נתחיל מהילל ומשמאי . " למותר לציין שאין זכר להסבר מסוג זה בגרסת המשנה הפותחת , בניגוד לתוספתא , בקביעה על אודות היכולת העקרונית של בעלי הסמכות ההלכתית של כל דור לקבל או לדחות את פסיקות קודמיהם . . 51 שפירא ופיש , "פולמוסי הבתים . "

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא