|
|
עמוד:267
האחרונה . וכך לשונה : ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין , הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין י שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו . שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין . היה גדול ממנו בחכמה . אבל לא במנין . במנין . אבל לא בחכמה . אינו יכול לבטל דבריו . עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין . א"ר יהודה אם כן למה מזכירין דברי היחיד בין המרובים לבטלן ? שאם יאמר האדם כך אני מקובל יאמרו לו כדברי איש פלוני שמעת ( משנה , עדויות א ה-ו . ( דעת המיעוט , המיוחסת גם כאן לר' יהודה , היא הדעה המסורתנית אשר לפיה העמדות הדחויות תועדו כדי לתעד את דחייתן , דהיינו כדי להבטיח שיישארו דחויות . כזכור , זוהי העמדה המיוחסת לחכמים ונפסקת להלכה בגרסת התוספתא . את דברי התנא קמא האנונימי , הנקבעים להלכה על ידי המשנה , ניתן להבין בשני אופנים . הקריאה המקובלת היא : את דעת היחיד הדחויה יש לתעד למקרה שלימים יבקש בית דין אחר , הגדול בחוכמה ובמניין מזה שדחה אותה , לשנות את הפסק המקורי ולאמצה . שכן אי אפשר לבטל פסיקת בית דין אחד אלא באמצעות בית דין הגדול ממנו בחוכמה ובמניין . קריאה זו היא בעייתית משום שאם לבית דין שהוא גדול בחוכמה ובמניין מוענקת הסמכות לשנות את פסיקות קודמו , לא ברור מדוע יש לתעד לשם כך דעות מיעוט ? שהרי אם בכוחו לשנות את הכרעת קודמו , יש בכוחו לשנותה גם אם נתקבלה פה אחד ! ואמנם , כאשר הרמב"ם פוסק בדבר , אין הוא קושרו כלל לשאלת התיעוד , וודאי שאין הוא מגביל את סמכות השינוי של בית דין עתידי לעמדות שכבר בוטאו בעבר ! קריאה סבירה יותר של משנה זו מציע התוספות שאנץ על אתר , אשר לפיה יש לתעד את דעות המיעוט כדי שבית דין שאינו גדול בחוכמה או במניין יוכל אף הוא לשנות הלכה קיימת על בסיס דעות מיעוט מתועדות . קריאה זו גם תואמת טוב יותר את לשון המשנה , אשר . 48 כך משתמע מדברי הרמב"ם , הפוסק כי מעת שנשתרשה פסיקה , גזרה או תקנה בישראל אי אפשר לבטלה עוד אלא על ידי בית דין הגדול בחכמה ובמנין מן הראשון . וכך לשונו : "בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל , ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג , אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין , היה גדול בחכמה אבל לא במנין , במנין אבל לא בחכמה , אינו יכול לבטל את דבריו , אפילו בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים יכולין לבטל עד שיהו גדולים מהם , והיאך יהיו גדולים מהם במנין הואיל וכל בית דין ובית דין של שבעים ואחד הוא , זה מנין חכמי הדור שהסכימו וקבלו הדבר שאמרו בית דין הגדול ולא חלקו בו" ( הלכות ממרים ב ב . 49 . ( שם .
|
|