לשלוט באחר: האתגר ההלכתי של חידוש הריבונות היהודית

עמוד:265

ורבו המחלוקות בישראל , ונחלקו לשתי כתות , אילו מטמאין ואילו מטהרין , ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד ( ירושלמי חגיגה ב [ עז ע"ד . ([ למסורתנות הברורה של עורך תוספתא סנהדרין ( ושל האחראים למקבילותיה השונות , ( הדן בגבולות שיקול הדעת של הסמכות ההלכתית הגבוהה ביותר , מיתוספת זו של עורך תוספתא עדויות , המסביר את מעמדה של דעת המיעוט בפסיקותיה החדשות שהוכרעו ברוב קולות , וכך לשונו : לעולם הלכה כדברי המרובין . לא הוזכרו דברי היחיד בין המרובין אלא לבטלן ? ר' יהודה אומי לא הוזכרו דברי יחיד בין המרובין אלא שמא תיצרך להן שעה ויסמכו עליהן . וחכמ' אומ' לא הוזכרו דברי יחיד בין המרובים אלא מתוך שזה אומר טמא וזה אומר טהור , זה אומר טמא כדברי ר' אליעזר . אמרו לו כדברי ר' אליעזר שמעתה ( תוספתא עדויות א ד . ( ההלכה נקבעת כידוע על פי הכרעת הרוב , ובכל זאת הקפידו מתעדי ההלכה של תקופת המשנה למסור לצד ההלכה הפסוקה גם את דעות המיעוט הדחויות . על נוהג זה תמהה התוספתא : משנדם הוויכוח וההלכה נפסקה , מה הטעם בתיעוד דעת המיעוט הדחויה ? את הנוהג התמוה מוסיף עורך התוספתא לקיים גם כאן ומתעד שתי תשובות לשאלתו : דעת מיעוט של ר' יהודה לצד דעת הרוב - דעת החכמים . לפי דעתו הדחויה של ר' יהודה , תיעוד המחלוקת המקורית נועד לאפשר לדורות העתידיים החפצים להחיותה להפוך את הקערה על פיה , לבטל את הפסק המקורי ולשנות את ההלכה בהתאם לדעה הדחויה . ואילו חכמים גורסים , וכך פוסקת התוספתא להלכה , שדעת המיעוט "נותרת על הספרים" כדי להבטיח שתישאר דחויה לעולמי עד . כך שאם תושמע בעתיד דעה דומה לאחת מדעות המיעוט שנדחו , נוכל להוכיח שכבר נדחתה . ושוב , המחלוקת מוכרעת לטובת המסורתנות הצרופה , הרואה בכל פסיקת רוב של הרשות המוסמכת לכך הלכה המחייבת את הדורות הבאים באופן מלא ובלתי ניתן לשינוי . בניגוד לעמדה המסורתנית בעליל של התוספתא , מספרת גרסת המשנה בהקשר שני הטקסטים הללו סיפור אחר לגמרי . בסנהדרין חשוב להאזין למה שאין המשנה אומרת יותר מאשר לנאמר בה , ואילו בעדויות נאמרים הדברים במפורש . על רקע המסורתנות הברורה של התוספתא , מתבקשת ביחס למשנה בסנהדרין מעין "דרשת העדר . " שכן כל ארבעת האלמנטים העושים את גרסת התוספתא מסמך מסורתני מובהק כל כך נעלמים במשנה כלא היו . וכך לשונה : . 46 במה שייאמר להלן אין כל ניסיון לנקוט עמדה בשאלת היחס הכרונולוגי או הענייני בין התוספתא למשנה . כל שאני מבקש לטעון הוא שביחס לטקסטים הספציפיים הללו ניכרים בעליל חילוקי דעות בין עורכי שתי הגרסאות לאורך קווי המתאר של

מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר