|
|
עמוד:263
משהו אינו כשורה דווקא במקרים של תמימות דעים רחבה מדי . הצבעות פה אחד מביכות אותו , ובמקרים קיצוניים , כמו הצבעה פה אחד להרשיע בדיני נפשות , הוא יבטלן בגלל חשש מאפקט עדר או אף גרוע יותר . ועתה למקורות . תקצר היריעה מלדון כאן בכל הטקסטים הרלבנטיים לענייננו , שברובם דנתי בפירוט בעבודות אחרות . כאן אסתפק בעיון קצר בשתיים מחטיבות הטקסטים הללו : זו הקובעת את גבולות שיקול הדעת של בית הדין הגדול בירושלים , וזו העוסקת במחלוקת בית הלל ובית שמאי . הביטוי הברור והמלא ביותר של מסורתנות הלכתית צרופה מצוי בתוספתא סנהדרין ראש פרק ז . ברייתת ר' יוסי הידועה , הפותחת את הפרק , מדברת בעד עצמה : א"ר יוסי : בראשונה לא היו מחלוקות בישראל אלא בבית דין של שבעים בלשכת הגזית . ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה היו בעיירות של ארץ ישראל , ושאר בתי דינין של [ עשרים ו ] שלשה היו בירושלם 1 אחד בהר הבית ואחד בחיל . נצרך אחד מהן הלכה הולך לבית דין שבעירו אין בית דין בעירו הולך לבית דין הסמוך לעירו . אם שמעו אמרו לו , אם לאו הוא ומופלא שבהם באין לבית דין שבהר הבית . אם שמעו אמרו להן , ואם לאו הן ומופלא שבהן באין לבית דין שבחיל . אם שמעו אמרו להן , ואם לאו אילו ואילו הולכין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית ... ושם היו יושבין מתמיד של שחר ועד תמיד של בין הערבים ... נשאלה שאילה אם שמעו אמרו להם , ואם לאו עומדין למינין : רבו המטמאין טימאו רבו המטהרין טהרו . משם היה יוצאת הלכה ורווחת בישראל . משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כל צורכן הרבו מחלוקות בישראל ( תוספתא , סנהדרין ז א . ( חלקה האמצעי , ההלכתי , של ברייתא זו הוא החשוב ביותר לענייננו ושתי האמירות האגדתיות הסוגרות עליו משני עבריו מדגישות ביתר שאת את נקודת המבט המסורתנית במובהק של מחברה . מערכת בתי הדין כולה , קובעת התוספתא , מחויבת לדון על פי השמועה , קרי על פי מסורת הפסיקה הקיימת , כל אימת שיש בידה פסיקה כזאת . בהיעדר פסיקה ברורה בשאלה המובאת לפניהם , מנועים בתי הדין הנמוכים , ובכלל זה בתי הדין בהר הבית ובחיל , . 42 דברי רב כהנא , בבלי , סנהדרין יז ע"א . וכך נפסק להלכה : "סנהדרין שפתחו כולם בדיני נפשות תחלה ואמרו כולן חייב הרי זה פטור עד שיהיו שם מקצת מזכין שיהפכו בזכותו וירבו המחייבין ואחר כך יהרג" ( רמב"ם , הלכות סנהדרין ט א . 43 . ( ראו בעיקר ; Fisch , Rational Rabbis , especially Chs . 2 and 3 חיים שפירא ומנחם פיש , "פולמוסי הבתים : המחלוקת המטא הלכתית בין בית הלל ובית שמאי , " עילגי משפט , ( 1999 ) ( 3 ) 22 עמ' . 497-461 . 44 לפי כ"י וינה . ראו גם תוספתא , חגיגה ב ט , ירושלמי , סנהדרין א יט ע"ג ; בבלי , סנהדרין פח ע"ב .
|
|