|
|
עמוד:259
ענייננו בדברי הנצי"ב הוא בסיפא של דבריו , באנלוגיה שהוא מותח בין הספקנות הקונסטרוקטיבית של חוקרי הטבע לבין זו של החוקרים "בטבע התורה . " שכן גם אלה מבין גדולי ישראל , דוגמת הרמב"ן והמהר"ל , אשר עמדו על כך שהידע המדעי הוא לעולם בגדר השערה , נטו לעשות זאת תוך כדי יצירת דיסאנלוגיה חריפה בין החקירה המדעית לבין אמיתה של תורה . והנה , במהלך שאינו אפולוגטי , הגיע הנצי"ב למסקנות הפוכות מאלה של חבריו במסורת היהודית כמו מאלה של ההוגים הרפורמטורים באירופה הנוצרית של המאה ה . 17 הוא לא רק נמנע מלהקיש מן הוודאות של הבנתנו את דברי האל אל טיב הבנתנו את חוקות עולמו , אלא נהפוך הוא , הוא מדמה את האי ודאות המתלווה בהכרח לעשייה המדעית לאי יכולתו כפולת הפנים אף של "החוקר בטבע התורה" להתגאות אי פעם שמיצה את משמעותה של תורה , או אפילו שכיוון באופן בלתי ממצה לאמיתה י ברם , במחשבה שנייה , אין דבריו של הנצי"ב כה מפתיעים כפי שהם נדמים ברגע הראשון , שכן עניינם בפרשנות המקרא . ובכל הקשור לפרשנות המקרא הכול כמדומה יסכימו למודל הספקני המהפכני המוצע על ידו . ריבוי הדעות באשר להבנת הסיפור המקראי , לבירור מושגי האל , האדם והאומה המעוגנים בו , לחשיפת משמעותם של פרקי השירה , התוכחה והנבואה של ספרי התנ"ך , וכמובן של פרקי הבריאה והגאולה הכלולים בהם , אינו רק עובדה , הוא נורמה . בין מפרשי המקרא במסורת ישראל אין אפילו ניסיון להגיע לתמימות דעים פרשנית . נהפוך הוא , בכל הנוגע לפרשנות המקרא , המולת המתווכחים הבלתי פוסקת של בית המדרש נתפסת לא רק כמתודה אלא כמטרת הלימוד . על כן אין זה מפתיע עוד שבבואו לתאר את תחום "חקירת טבע התורה" במובנה הפרשני המדרשי , בחר הנצי"ב לדמותו למדע , שגם בו אין דרך לברר אי פעם האם מוצה הדיון והאם כיוון לאמת . אולי אין זה מפתיע לגלות שעמדתו של הנצי"ב ביחס להתפתחות ההלכה שמרנית הרבה יותר . בדברו על ההלכה נעלם לחלוטין ההיבט הביקורתי 38 המהפכני שייחס בהבלטה כה רבה למהלכי "חקר טבע התורה . " אם את . 37 והשוו שגיא , "אלו ואלו : " משמעותו של השירו ההלכתי , עמ' . 187 . 38 את הדיון המלא והמפורט ביותר בהתפתחות ההלכה ערך הנצי"ב במבוא הארוך שהקדים לביאורו הגדול שאילתות דרב אחאי גאון ( ירושלים י מוסד הרב קוק , תשל"ו [ תשכ"א , [ עמ' . ( 36-5 אך הדברים ניכרים היטב גם בפירושו לתורה . בתארו את ההבדל בין לוחות ראשונים ללוחות שניים , למשל , קובע הנצי"ב כי שלא כמו ב"ראשונות , " "בלוחות השניות ניתן כח לכל תלמיד ותיק לחדש הלכה ע"פ [ י"ג ] המדות והתלמוד" ( העמק רכר לשמות לד , א , ד"ה "וכתבת על הלחת את הדברים . ( " ברם ברור מדבריו כי הגביל את תחום כוח החידוש ההלכתי למצבים חדשים או לשאלות חדשות המיתוספות לגוף הפסיקה הקיימת , מבלי לכלול בו בשום פנים ואופן כאלה המיועדות לסתור ולהחליף פסקי הלכה קיימים .
|
|