|
|
עמוד:237
לשלוטבאחר : האתגר ההלכתי של חידוש הריבונות היהודית מנחם פיש מבוא מדי שנה בשנה מונים יהודים בספירת העומר את הימים והשבועות שבין ראשון של פסח לחג השבועות . ספירת הימים המוקפדת , המצרפת יום ליום ושבוע לשבוע , יוצרת רושם עז של מהלך מתפתח וציפייה דרוכה למיצויו . אין זו " ספירה לאחור" אל עבר נקודת התחלה דרמטית , אלא מנייה קומולטיבית , עולה , המביטה קדימה אל עבר נקודת סיום של מהלך גדול . הבעיה היא שבמרוצת הדורות שינה חג השבועות את משמעותו הדתית ונעשה "חג מתן תורתנו , " וכך יוצר לוח המועדים היהודי את הרושם כאילו מה שהוחל בו בשעת גאולת מצרים הגיע באורח משמעותי לידי גמר במעמד הר סיני . ולא היא . שני הפסוקים הראשונים של נאום הסיכום הגדול של משה ערב הכניסה לארץ , הפותח את ספר דברים , אינם משאירים מקום לטעות . את " הסקירה ההיסטורית" הוא מתחיל במעמד הר סיני : "ה' אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר , " נזכר משה ואומר לשומעיו , בני הדור השני ליוצאי מצרים , שרק מתי מעט מהם נכחו במעמד הנשגב . אך באופן מפתיע לא את הדברים שנאמרו לעם בחורב מבקש משה להזכירם , אלא את אלה שנאמרו להם אחרי קבלת התורה : רב לכם שבת בהר הזה . פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים p # הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת ( דברים א . ( 7-6 זה עתה קיבלו בני ישראל את התורה , ומן הסתם ישבו למרגלות ההר ללומדה ולהתענג עליה , והם ננזפים . "רב לכם שבת בהר הזה . " ! לא קבלת התורה ולימודה הם עיקר , ואסור לה להסיטכם מן הדרך - פנו וסעו לכם אל משימתכם העיקרית , שהיא תכלית היעשותכם לעם : להיות עם בארצו . וכדי לחדד עוד יותר את המסר , מעניק הספרי - מדרש ההלכה התנאי לספר דברים , אשר בעת חיבורו אבדה זה מכבר הריבונות המדינית היהודית - משמעות מדינית נורמטיבית לפסוק , 7 מעבר לתיאור הגאו טופוגרפי של הארץ המובטחת המשתמע מפשוטו של מקרא : "והלבנון , " מבאר הספרי , "אמר להם , כשאתם נכנסים לארץ צריכים אתם להעמיר עליכם מלך ולבנות לכם בית בחירה ' . " על . 1 קפדי , מהדורת אליעזר אריה פינקלשטיין , בית המדרש לרבנים באמריקה , ניו יורק תשנ"ג , עמ' . 14
|
|