|
|
עמוד:209
תוס' גיטין מ"א ע"ב ד"ה "כופין , " שכיון שהשפחה משדלתם לזנות חשיבי כאונסין , כן היא ה"שפחה בישא" של זרם הזמן , שנתנו לה מן השמים שליטה טרם שתכלה לגמרי ותנדף כעשן , שהיא משדלת בכל כשפיה הרבים את בנינו הצעירים לזנות אחריה . הם אנוסים גמורים וחלילה לנו לדון אונס כרצון . החזון איש והרב קוק התייסרו בהתמודדותם עם העובדה הברורה שמרבית כלל ישראל בימיהם חסרים את המחויבות העקרונית לתורה ומצוות . במקום לדחות את שאינם מקיימים מצוות באמצעות הפעלת הקטגוריות המקראיות והתלמודיות המחייבות תוכחה , חרם או ענישה גופנית , הם האמינו שהתנאים הסוציולוגיים והרוחניים שהשתנו מחייבים הבנה חדשה של הקטגוריות ההלכתיות ומסלול פעולה פרגמטי . אולם מה על הגישה הקלסית הגורסת כפייה ? דומה כי כאשר מבינים את הפוסקים המודרנים האלה יחד , נעלם גם הצו ההלכתי לכפות את החוטא . המהרי"ט קובע את עקרון הרצון האמפירי . כפייה מוצדקת רק כאשר ביכולתנו להניח באופן סביר כי היהודי מקבל את מחויבותו למצוות . אולם החזון איש והרב קוק מצהירים כעת כי התורה רואה את היהודים שאינם שומרי מצוות בימינו , אלה ש"נכפו" בידי התרבות המודרנית , כנתונים בקטגוריה של בני אדם שאין להם אותה תחושה של מחויבות . מסיבות טכניות הם נמלטים מן התוכחה ומן העונש המושת על כופרים , משום שלא מרצונם דחו את ההלכה . ובכל זאת , מכיוון שנכפו , אין הם מבטאים מרצונם שום קבלה של המצוות , ואף איננו יכולים להניח שהיו מבטאים קבלה כזאת . בהיעדר קבלה , הכפייה אינה מספקת שום פתרון הלכתי . אם הניתוח דלעיל נכון , אזי רואים אנו שיש בהלכה שני מודלים להתמודדות עם יהודים המפרים בעקיבות את חוקי היהדות , אפילו אלה שאורח חייהם מסגיר היעדר מחויבות למצוות . הספרות המקראית והתלמודית מדגישה פעמים . 22 הראי"ה קוק , אגרות הראי"ה , אגרת קלח . . 23 אפשר בהחלט לטעון שהעיקרון של המהרי"ט , עקרון הרצון האמפירי , איננו כללי אלא אוסר על כפייה במקרה של גט שבו רצונו של הבעל מכריע , אך לא במקרים של עברות אחרות . זוהי טענה קשה , משום שהמהרי"ט לא הגביל מעולם במפורש את התזה שלו למקרה בודד זה . בכל זאת , גם אם נקבל את הקריאה המצמצמת הזאת של המהרי"ט , כאשר נפעיל את אמת המידה של החזון איש ליישום ההלכה כדי "לתקן , " אמצעי כפייה עדיין אינם מוצדקים .
|
|