|
|
עמוד:206
ממשי כלשהו של קבלת המצוות - אין לכפייה שום צידוק הלכתי . שני הפירושים תומכים כמובן ב"כפייה , " אולם הסיבות שהם מביאים שונות מאוד . בקריאה הראשונה , רק הרצון האידאלי רלבנטי . הרצון האובייקטיבי הזה מבטא תמיד העדפה להיות חבר בעם היהודי , וחברות זו מרמזת על קבלת חובות התורה . כאן , עצם המושג זהות יהודית משמעותו היות צד לברית שנחתמה בסיני . לפיכך הרצון "להיות מישראל" משמש קבלה קונספטואלית של המצוות . יהודי "לא מחויב" הוא סתירה , מושג בלתי נתפס ממש כמו "רווק נשוי" ונדיר באותה מידה כמעט . לפי קריאת המהרי"ט את הרמב"ם , הרצון להיות יהודי הוא מותנה , אך בכל זאת יש בו כדי לשמש בסיס להנחה שליהודי רצון אמפירי לקיים את המצוות . המהרי"ט יכול להכריז כך משום שלכל אורך ההיסטוריה שלנו , התפיסה העצמית היהודית העידה תמיד על הזיקה הזאת . לפני האמנציפציה שרר קונסנזוס רחב בקרב היהודים שמחויבות לחוקי התורה היא שכוננה את זהותם . כל יהודי בן ימי הביניים ראה עצמו כמי שנצטווה , גם אם לא הצליח לקיים בשיטתיות את המצוות . רק באמצעות המרת דת היה יכול להימלט מעול המצוות . מקרהו של המומר מספק המחשה , בדיוק משום שזה היה חריג נדיר מן הנורמה התרבותית . הוא מראה כמה רחוק היה על היהודי ללכת כדי להשיל את זהותו כ"מי שנצטווה . " לעומת זאת , בימינו אנו , בקהילות היהודיות בישראל ובתפוצות לאחר האמנציפציה - מה שאי אפשר היה להעלות על הדעת בימי הרמב"ם ולא היה מוכר למהרי"ט - היהודי הלא מחויב נעשה נורמה סוציולוגית . במילותיו של אחד מגדולי התורה האורתודוקסיים , "היראים קרואים בזמננו פרושים ומובדלים , והפושעים הם ההולכים בדרך כל הארץ . " למרבה הצער , ביהדות ימינו אין תמימות דעים בשאלה מה פירוש להיות יהודי , ואי שמירת . 14 רמב"ם , הלכות ממרים ד , ג . למרבה האירוניה , הבעיה הנפוצה כיום בנושא העגונות , שבה בעל סורר מסרב לתת גט , היא מקרה ברור שיש צורך להפעיל בו חקיקה כופה ומענישה במלוא המרץ . מכל מקום , הצידוק להתערבות משפטית כזאת נעוץ בביטול סבלה של האשה העגונה ( מילולית : כבולה ) ובהגנה על זכותה לנהל חיים פוריים , לא במניעת הבעל מעברה על המצוות . ההבחנה בין חטאים שאינם פוגעים בזולת לחטאים שהזולת נופל להם קורבן ועקרון ההתערבות הכוחנית בקטגוריה השנייה בלבד מעוגן היטב בהלכה . ראו משנה , סנהדרין ח ו , והדיון התלמודי שבעקבותיה , בבלי , סנהדרין עג ע"א - עד ע"א . דיון זה , וגם מרבית הפרשנות הרבנית לטקסט זה , מבהירים כי השיקול ההלכתי הראשון במעלה להתערבות הוא הגנת הקורבן הפוטנציאלי , ולאו דווקא חומרת העברה או שמירה על רמתו הרוחנית של העבריין . יתרה מזו , הטקסט מלמד כי גבולות נבונים להתערבות במקרה של התנהגות עבריינית , דהיינו "כפיית" התנהגות דתית נאותה , חלים על מצוות לא תעשה ועל מצוות עשה כאחד . . 15 הרב דוד צבי הופמן , [ 1921-1843 ] מלמד להועיל , א , סימן כט .
|
|