|
|
עמוד:205
אותו לגרש , [ מדברי רבנו [ הרמב"ם ] שכתב "ולמה לא בטל גט זה שהרי אנוס הוא [ ו ] כו' לפיכך זה שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות יצרו הוא שתקפו , ומכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו , " ולפי זה במוחלף שעבר בשאט נפש על [ ה ] כל ומכעיס את בוראו בעבירות חמורות , הרי אנוס גמור הוא כמו מי שנאנס ליתן דבר במתנה , שגם אחרי שהוכה וגירש כדין , נפשו לא ינוח ויקצוף על המביאים אותו לעשות דבר זה , אם כי מצוה עביד [ עשה , [ "הלא נפש רשע אותה רע והלל רשע על תאות נפשו , " וא"כ אנוס גמור הוא ואיך כופין מוחלף לגרש אף שהוא מהנך שכופין להוציא [ איך נכפה מומר לגרש גם אם מסיבות אחרות הדין הוא שעלינו לכפותו . [? הטקסט שהיה מונח לפי האור שמח ולפני המהרי"ט צהלון הכיל תוספת וי"ו החיבור : "מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות . " מכאן משתמע שאת הרמב"ם מעניין לא רק הרצון האידאלי של היהודי אלא גם רצונו בפועל לקיים את המצוות והראיות המאפשרות את ההנחה הראליסטית כי קיים רצון אמפירי כזה . לפי פרשנות זו , הטיעונים שטוען הרמב"ם הם שניים וקשורים זה בזה . ראשית , הוא קובע את עקרון הרצון האידאלי : יהודי פועל בהתאם לרצונו כאשר הוא מקיים מצוות . אולם כיצד הרמב"ם יודע זאת ? מתברר שהדבר נובע לא מן האירוע ההיסטורי , הבלתי ניתן לשינוי , שאירע בסיני , אלא מהנחה שנייה , אמפירית יותר : למעשה , כל יהודי "רוצה להיות מישראל . " הסכמה זו לחברות בקהילה מספקת את ההרשאה לטעון שהיהודי באמת רוצה לקיים את כל המצוות , רצון שהוא עמוק מכל יצר זמני שלא לציית . אשר על כן , השתת מלקות מוצדקת רק משום שהאדם , באמצעות בחירתו בחברות בכלל ישראל , הודיע לקהילה שהוא באמת רוצה לקיים את המצוות . גם תזה זו אינה צריכה להיות מוגבלת למקרה של גט בלבד . היא קובעת את העיקרון הכללי של רצון אמפירי : הסכמתו של אדם ( בפועל או על פי ההנחה ) לקיים את המצוות נחוצה כדי להצדיק צעדי כפייה חוקיים . לכן המהרי"ט גורס שבמקרהו של מומר , המפגין בעליל כי אין הוא רוצה להיות חלק מן העם היהודי , ההנחה כי הוא רצונו לקיים מצוות מתפוגגת ועמה גם הרציונל לכפייה . האור שמח , אף על פי שאינו מסכים עם המהרי"ט בעניין מומר , דורש גם הוא צידוק ראליסטי כלשהו להנחה שהיהודי אכן רוצה לקיים את המצוות , וגורס שכאשר אנו יודעים מראש שהלקאה או סנקציה אחרת לא תעורר ביטוי . 13 ר' מאיר שמחה הכהן , [ 1926-1843 ] אלד שמח . פירוש למשנה תורה , הלכות גירושין ב , כ . אף על פי שהאור שמח והמהרי"ט כאחד מצטטים את הרמב"ם באופן שונה , הם מתייחסים ככל הנראה לטקסטים התואמים את הגרסה שנמצאה בכתבי יד אשכנזיים .
|
|