|
|
עמוד:204
מניח עיקרון כללי של רצון אידאלי : יהודים כפרטים מונחים בהכרח על ידי רצון אובייקטיבי להיות יהודים . זה , מעצם ההגדרה , כרוך בקבלה וולונטרית של התורה כמערכת נורמטיבית וגם ברצון לקיים כל מצווה ומצווה . ברגע שהתקבלה דעה זו , אין כמעט מקום לזכותם של יהודים לפעול בלי התערבות של דעת תורה ושל שליחיה עלי אדמות , הווה אומר , על פי תפיסת החירות השלילית . לעולם יהיה הצדק עם הסמכות הרבנית ועם בתי הדין , או עם מוסדות המדינה בתפקידם כסוכני הרשות הרבנית , בהתעלמם מרצונם בפועל של יהודים ובנוקטם אמצעי כפייה כדי להביאם לציות להלכה . בעיקרון , חופש הדיבור , התנועה , ההתכנסות הפרטיות וההבעה הפוליטית - כולם מתמוטטים תחת משקלן של הוראות ההלכה . במילים אחרות , אם נניח מראש שכל יהודי כיום קיבל את התורה בסיני והוא מחויב לציית לקנון ההלכתי שלה , דומה כי לתפיסת החירות השלילית אין מקום בתיאוריה הפוליטית ההלכית האותנטית . לפיכך , ליהודים כפרטים אין שום זכות טבעית לחירויות יסוד פוליטיות בחברה הנוהגת על פי התורה . האם מצב העניינים צריך להיות אחרת ? אם אפלטון , רוסו , הגל ומרקס היו מוכנים להקריב את החירות כדי לקדם את הערכים הנעלים ביותר במערכות שלהם , האם צריכה ההלכה להיות מחויבת פחות מהם לביסוס האידאלים שלה ולאכיפת הציות למצוות ? מבחינת היהודי השומר מסורת , קל וחומר ששלטון התורה צריך לגבור על כל הערכים האחרים . אולי חופש פוליטי , סובלנות וזכויות פרט נמנים עם הערכים המערביים הנכבדים שאינם אלא תוצר של אי אמונה ושל היעדר מחויבות דתית . אולי החירות השלילית נחוצה רק לקהילה שאין לה מחויבויות לערכים סובסטנטיביים , או לבני אדם השקועים באדישות תאולוגית . בקצרה , חירות שלילית עשויה בעצם להיות "חופש האדישות . " בעיה מעניינת עולה מקריאה זו של הרמב"ם . האם בתי הדין הרבניים רשאים לכפות גט על אדם שהיה יהודי והמיר את דתו ? בעיני ההלכה , המומר הוא יהודי חוטא ועדיין חייב במצוות , דהיינו רצונו האידאלי עדיין שואף לנהוג לפי ההלכה , אף על פי שרצונו האמפירי מצביע על כך שאינו "רוצה להיות מישראל [ ... ] לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות . " אם רצונו המטפיזי הוא היחיד שמעניין אותנו , נובע מכך שבית הדין אכן רשאי "לכפות" מתן גט . אולם התעלמות גמורה מן העובדה שהמומר בחר להסתלק מן היהדות מתנגשת חזיתית במציאות האמתית שההלכה מתמודדת עמה . למעשה , לפי דעה אחת , אי אפשר לפי ההלכה להלקות אדם כזה . והמקור ? אותה הלכה בדיוק של הרמב"ם , עם שינוי טקסטואלי קל : אמנם בשו"ת מוהרי"ט צהלון ערער על זה , [ ואמר ] דאין כופין למוחלף [ מומר ] אף אם הוא מהנך שכופין מן הדין להוציא [ גם אם חל עליו , מסיבות אחרות , הדין לכפות . 12 שם .
|
|