|
|
עמוד:201
התפיסה השנייה של חירות פוליטית , "חירות חיובית , " אינה גורסת חופש מסמכות חיצונית אלא חופש להיות ולעשות . זהו החופש להיות אדון לעצמך , לפעול בגלל סיבות שהן שלך בלבד ולא ממניעים חיצוניים . בקצרה , זהו הדחף 7 להיות סובייקט שכלתני ואחראי מוסרית , ולא אובייקט גרדא . כל אדם הוא כמובן אישיות מורכבת בעלת ממדים רבים הנמצאים לא פעם בסתירה זה לזה . הוגי דעות אחדים ראו את האתגר האמתי של החיים במימוש העצמי האידאלי או "הנעלה יותר" שלו ובהשתחררות מטבעו הנחות יותר . העצמי הנעלה יותר 8 מזוהה בדרך כלל עם צורה כלשהי של דעת או רצון שכלתני , ואילו הממדים המפריעים או השפלים יותר של האדם מזוהים עם דחפיו הלא רציונליים , עם תשוקותיו הלא נשלטות או עם אופיו הלא ממושמע . אדם הנסחף בכל משב של תשוקה אינו שונה מבהמה . אדם ממושמע , הפועל על פי עקרונות שקיבל בצורה רציונלית , הוא מי שמגשים את אנושיותו , את עצמיותו האמתית , במלואה . החופש הוא אפוא פונקציה של מה שאדם בוחר ומאמין ודו ולא של איך נקבעת ההחלטה על פעולתו . לכאורה , חירות חיובית וחירות שלילית הן שני צדיו של אותו מטבע : נראה שהן מבטאות אותו מושג אך תוך כדי שינוי פשוט באופן האיוך . עד כמה שונה פעולה ללא התערבות של הזולת ( חירות שלילית ) מפעולה מתוך הווייתו האמתית של אדם ( חירות חיובית ?( התשובה הפשוטה היא "הרבה מאוד . " למעשה , כפי שמציין ברלין , הוגים מערבים פיתחו את שני המושגים בכיוונים המתרחקים זה מזה ונוגדים זה את זה בסופו של דבר . הפילוסופים האמפיריים הבריטים נטלו את החירות השלילית ופיתחו אותה להתנהגות בפועל בשטח נטול מכשולים , ואילו הרציונליסטים הפוליטיים ( אפלטון , רוסו , קאנט , הגל ) התמקדו בחירות החיובית , המבוטאת בעיקר כרעיון מטפיזי של שליטה על העצמי . האחרונים הרבו לעסוק בשאלות של חופש משעבוד רוחני ופחות בשבירת כבליה של הסמכות הפוליטית החודרנית . המשימה להשתחרר מעצמך היתה חשובה מהשתחררות אישית מן הזולת . בנקודה זו החירות החיובית עלולה להתנגש בחירות השלילית . על פי דוקטרינת החירות החיובית , מימוש בפועל של רצונך האמפירי או של העדפותיך אינו הופך אותך לחופשי . אלא החופש מתהווה מאיזה רצון מטפיזי אידאלי של מה שהיית בוחר או של מה שהיית עושה אילו היית ממומש לגמרי , רציונלי לחלוטין או מתואם עם תכונה אנושית עליונה לפי פילוסופיה מסוימת . 8 Berlin , "Two Concepts of Liberty" , p . 131 . 7 התיאוריה הפוליטית המרקסיסטית שייכת גם היא לאסכולה זו . על פי המשגת האדם המרקסיסטית , הרצון השכלתני בא לידי ביטוי חיצוני בצורת עבודה . כלומר , זהו רצון פרגמטי המגולם כייצור יעיל .
|
|