סובלנות ואי־סובלנות במסורת היהודית ובישראל של ימינו

עמוד:185

על אפיקורסים , כופרים ועובדי אלילים , ובכך הופך את החוקים האלה לבלתי ישימים , למעט בתקופה המקראית או בימות המשיח : ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלויה , כמו בזמן שהיו נסים מצויץ ומשמש בת קול , וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל , והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדות בהטיית היצר לתאוות והפקרות , ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם , שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם , ומביא דבר וחרב ורעב בעולם ; אבל בזמן ההעלם , שנכרתה האמונה מן דלת העם , אין במעשה הורדת גדר הפרצה , אלא הוספת הפרצה : שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו . וכיון שכל עצמנו לתקן , אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון , ועלינו להחזירם בעבותות אהבה , ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת . קטע זה כולל את ההודאה יוצאת הדופן בכך שבתקופת ה"העלם , " כלומר , במהלך ההיסטוריה האנושית הרגילה , אי ודאות לגבי האמת העליונה היא חלק מן המצב האנושי . מכאן שהלא מאמין אינו שפל או מרושע מיסודו . אי אפשר לאכוף את חברת הברית , שכן הדבר ייראה בעיני רבים מקרב המון העם כדבר בלתי מוסרי . לדעת הרב קרליץ , במשך כל ההיסטוריה האנושית הרגילה , ולא רק בתקופה המודרנית , התנאים האפיסטמולוגיים תומכים באי אמונה . מכאן שהמתעקשים שלא להאמין אינם יכולים להיחשב לאשמים . אפשרי בהחלט שהוא הושפע מהיעדר האמונה שרווחה בימיו ונתן בפסיקה זו ביטוי למציאות . עם זאת , דומה שבראש ובראשונה נתן ביטוי להלך מחשבה תאולוגי . בניגוד לציונות הדתית , העמדה החרדית הקלסית אינה גורסת שאלוהים מממש את בריתו באמצעות יצירת מדינת ישראל וגאולת עמו . אלא החרדים דווקא טוענים שהגלות נמשכת ואפילו מתגברת בעטייה של התנועה הציונית ועקב הקמת המדינה . אחת המשמעויות העמוקות של הסתר פני השכינה בגלות היא שאין לאכוף , בשום צורה , את חברת הברית . הטענה שבחברה המודרנית הסוטים מן הדרך אינם נחשבים לאשמים הוחלה באופן גורף גם על הקטגוריה העיקרית הנוספת של סטייה יסודית שעסקנו בה לעיל - מחללי שבת בפרהסיה . למן ראשית המאה ה 19 ובעיקר באמצעה החלו רבנים חשובים אחדים לסווג את מחללי השבת בפרהסיה כתינוקות שנשבו וגודלו בידי הגויים ועל כן אץ בהם אשמה . פרשן חשוב אחד , הרב דוד צבי הופמן מברלין , אפילו הרחיק לכת וטען שבתקופה המודרנית , המשמעות הסוציולוגית ועל כן גם ההלכתית של חילול השבת בפרהסיה השתנתה . בחברה המסורתית חילול השבת בפרהסיה השתמע כמתקפה מכוונת על הערכים המרכזיים של הציבור וכמעשה של פרישה מן הציבור . אולם בחברה המודרנית , כאשר רוב היהודים אינם שומרי שבת , הפרה בידי אדם אחד אינה יכולה לעטות . 19 חזון איש , הלכות שחיטה ב , טז .

מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר