|
|
עמוד:178
וכל הציבור מעורב בהוצאה להורג . הקטע מסתיים בהתראה , שכל ישראל ישמעו ויראון "ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך . " היותה של קהילת הברית חובקת כול הוא הבסיס לדין הפלילי היהודי הדתי . על פי הדין הזה , המוגדר תחילה במקרא ובהרחבה בספרות הרבנית , עברות על הלכות הדת היהודית , כגון אכילת בשר חיות טמאות , ניאוף ועבודת אלילים , עונשן מלקות או מוות . שוב , ככלל , הדין הזה אינו מכיר בכל הבדל בין רשות היחיד לרשות הרבים , או בין התחום הפלילי לתחום הדתי . למרות זאת , בספרות הרבנית עצמה , למן הרבדים המוקדמים ביותר שניתן לזהות בביטחון , רכיבי הדין הפלילי בתורת המשפט הרבנית לובשים אופי תיאורטי , בלתי ניתן ליישום , וזאת מכמה סיבות . הראשונה היא שבידיים רבניות , דרישות חוקי הראיות נעשות נוקשות עד כדי כך שכמעט אי אפשר להרשיע אדם שביצע עברה . כפי שגורסת אחת הדעות במשנה , סנהדרין שהוציאה להורג פעם בשבעים שנה היא סנהדרין "חובלנית . " שנית , החל מאמצע התקופה האמוראית בספרות הרבנית ( התקופה שהדמויות המייצגות אותה פעלו באמצע המאה ה 4 לספירת הנוצרים ) אימצו בתי הדין הרבניים את העמדה שאין הם כשירים לפסוק בענייני פלילים . עברייני פלילים ודת , כך נטען , יכולים להישפט רק בידי אלה שניתן להוכיח כי הסמכות שבידם מתייחסת ישירות למשה רבנו . "בזמן הזה , " כלומר 2 בזמן "הגלות" ובמיוחד בתפוצות , נקטעה שרשרת הסמכות הזאת . כך התפתח אפוא ריסון עצמי שיפוטי או ציבורי המבוסס על התחושה הדתית העמוקה שאבד הקשר להתגלות שהיה יכול לתת בסיס למימוש חברת הברית . משום כך חריגה מן ההלכה הדתית נעשית במידה מסוימת נסבלת בדיעבד , בגלל תחושה של אובדן הקשר עם האמת ועם הסמכות האלוהית , שעליה ורק עליה יכולה לקום ולהיאכף חברה של קדושה וצדק . כפי שנראה , בעיני כמה בני סמכא תהיה תחושה זו לבסיס של צורות נרחבות יותר של סובלנות . לכן גורם הזמן שבברית , שאלת התקופה שהיא תבוא בה על מילויה ומימושה והעיכוב הכפוי שיוצרת הגלות יכלו , בפוטנציאל , להשפיע השפעה רבה על הנכונות לסבול התנהגות סוטה מבחינה דתית . למרות הריסון העצמי של המערכת המשפטית , עם התארכות הגלות אימצה ההלכה , כלומר הדין היהודי הדתי , תקנות שהיינו חושבים לבלתי סובלניות . אלה נוגעות בעיקר להוצאת הפורשים מן הציבור אל מחוץ לכלל ישראל , ובמקרה קיצוני אף עונש מוות , גם ללא התהליך השיפוטי הנאות . באופן כללי , חוקים אלה חלים על העברות החמורות ביותר , אלה החותרות תחת הערכים היסודיים ביותר המגבשים את הקולקטיביות היהודית , דוגמת עבודת אלילים . עם זאת , הם מתמקדים בהתנהגויות המפגינות היעדר הזדהות עם הכלל והפרה פומבית של הנורמות של הכלל . פגיעה פומבית כזאת בנורמות נחשבת למעשה . 2 שלחן ערוך , חושן משפט א , א . על סמך תלמוד בבלי , סנהדרין יד ע"א וגיטין סח ע"א .
|
|