|
|
עמוד:145
" אני" הוא החסד לעומת החסד כאהבת עצמי במצווה , לפחות לפי הפרשנות הרווחת , אהבת הרע וגם אהבת הגר , נקבעת או נמדדת על סמך ההשוואה "כמוך , " והאפשרות להחיל את ההשוואה הזאת על מושא האהבה גם כן : אהבת רעך וגריך כמוך . אהבה לרעך מובנת כהמשך של אהבת העצמי . הבעיה עשויה להיות בהכרה ברע שלנו כאחד שהוא כמונו , ראוי לאהבתנו העצמית , או גם : המשימה הראשונה קשורה ליחסי האהבה שלנו עם עצמנו . עמנואל לוינס דיבר בריאיון על "קדימותו של האחר על פני . " כדי להסביר את הבכורה הזאת של האחר , הוא הציע פרשנות אחרת לביטוי המעסיק אותנו כאן : אולם בכל הספר כולו [ כתבי הקודש , [ הקדימות תמיד ניתנת לאחר על פני . תרומתו של התנ"ך נמצאת כולה במסגרת הזאת . לכן הייתי עונה על שאלתך כך : "ואהבת לרעך ; אתה כל זה בעצמך ; אתה בעצמך הוא העבודה הזאת ; אתה בעצמך הוא האהבה הזאת . " כמוך אינו מתייחס ל"רעך , " אלא לכל המילים הקודמות למילה זו . התנ"ך הוא בכורתו של האחר ביחס אלי [ ... ] זה בדיוק מה שכיניתי , ביוונית , האסימטריה של היחסים הבין אישיים . שום מילה מתוך מה שאני כותב לא יכולה היתה להתקיים בלעדי זה . וזה בדיוק פירושה של פגיעות . רק אני פגיע יכול לאהוב את רעהו ( ההדגשות שלי . ( ההשלכות מרחיקות הלכת של הבנה אחרת של פסוק מקראי זה מבוטאות בכך בבירור . אם נבין את המילה "כמוך" יחד עם לוינס כמצב של העצמי שלנו , מצב של הסובייקט , ש"הווייתו" קיימת במערכת יחסיו עם האחר , הזר , שאני נעשית אחראית לו בתוקף המצווה , אזי מצב זה משמעו שגם הסובייקט הזה הוא פגיע . אם כן , לא הסובייקט הנרקיסיסטי הוא זה שאינו יכול לסבול את הביקורת ואת סימן השאלה הבאים אליו מן האחר , אלא דווקא הסובייקט הוא החושף עצמו אל האחר ונכנע למצווה המחייבת זאת . ודאי שמשמעות הדבר כי בכורת האחר , שלוינס מדבר עליה כאן , היא עלבון לסובייקט שאינו יכול לשאת בדיוק את העמדה הזאת של בכורה באחר . בנושא זה עוסקים סיפורים מקראיים על זוגות אחים , שבהם מעמדו הבכיר - בסתירה לעובדות הביולוגיות - דווקא של זה שנולד מאוחר יותר הוא סלע המחלוקת : עם סיום קטלני במקרה קין והבל ועם פתרונות דרמטיים אחרים במקרים של . 57 Wiemer , Freiburg and Munich 1985 , p . 1 16 einf allt : Diskurse iiber die Betroff enheit von Transzendenz , trans . by T . Emmanuel Levinas , "Fragen und Antworten " , Wenn Gott ins Denken . 56 זהו ההיפוך : צלם אלוהים נותר לא פגוע , במידה שבה האדם האחר , כפי שניסח זאת קאלווין , הוא "מקודש ולא פגיע" בעיני סובייקט פגיע . ראו לעיל הערה . 5
|
|