על סבלנות אלוהית ועל מצוות הסובלנות

עמוד:142

המחקרים האלה , ביהדות התרחשה הכחשה של רצח אב , אשר הביא דווקא לליבוי ההכחשה במקום להנצחתה על ידי רצח משה בידי העם , כפי שמניח פרויד ; והתוצאה - הם "נשארו עומדים לצד ההכרה באב הדגול , ועל כן חסמו את הגישה לשטח שפאולוס היה אמור לחדש בו מאוחר יותר את המשך הפרה היסטוריה . " 50 אפשר לומר שהנצרות תימצא אפוא עומדת באותו המקום : השאלה של זכירת התשוקה הנשכחת לרצוח , וההכרה באשמה המתקשרת לכך יישארו עומדות הכן , בדיוק כמו השאלה הנוגעת לרגשות האמביוולנטיים כלפי "תחליף האב , " למשל , מה יקרה בחלל הריק שהשאיר האב המקורי שנרצח . הלשון עשויה להיות לא ברורה בצורה מקוצרת זו , משום שאינה מתארת שחזור של יחסים היסטוריים , אלא במקום זאת יחסים מטפוריים במובן הנוקשה ביותר , שכן פרויד מדבר על "קונסולידציה" בנרטיב פרדיגמטי . אלא שהשליח פאולוס הגיב לאשמה אשר מומשה בהריגת ישו הנוצרי , " שובם של המודחקים , " באופן הבא : זכר לחטא הקדמון היה צריך להימצא בדוקטרינת החטא שלו , גם אם בשינוי צורה - בן האלוהים מכפר על אקט הרצח באמצעות מותו , ובכך הוא עצמו נשאר "חף מפשע . " היחס כלפי התשוקה להרוג משתנה אפוא מן היסוד . ההריגה או הרצון הם כאילו זכורים ולא זכורים כאחד . ההריגה אכן נהפכת לחלק מן המסורת של כתבי הקודש , אולם היא נהפכת למעשה זר - ליתר דיוק , "מעשה יהודי" - ותחושות האשמה אינן זוכות בהכרה . אדרבה , האשמה מוכחשת בעצם פעמיים , כאילו כיפר עליה מותו הייצוגי של החף מכל פשע : חפותו של המייצג מושווית בערמומיות לחפותם של אלה שהוא מייצג , ועל כן אשמתם שלהם נמחית באמצעות מותו הייצוגי , המכפר . שאיפותיהם הרצחניות ורגשות האשמה שלהם עצמם אינם נזכרים ואין התייחסות אליהם . פרויד כותב : "אבל האקט הרצחני אינו נזכר , אלא תחת זאת קיימת הפנטזיה על כפרתו , ולכן הפנטזיה הזאת יכולה להתקבל בברכה בבשורת ישועה ( אוונגליום . " ( זוהי בדיוק פנטויית הכפרה שמעבר לשאלת האשמה והמוות , שיכלו לטמון בחובם סכנה מוגדרת , בכך שהיא כבר סגרה את עצמה בפני אימות או בפני מציאות בדרכה שלה . אפשר אולי להבחין כאן בנקודת אחיזה להסבר לטענה הנוצרית הנודעת לשמצה לחפות מפשע , שגם העובדה שתקופת המרטירים שלה במערב הנוצרי של היום חלפה לה לפני מאות שנים אינה מצליחה להטותה , וגם המעורבות שלה עצמה בהפעלת כוח ואלימות חברתיים ופוליטיים אינה יכולה להפריכה . . 51 Freud , "Der Mann Mosed und die monotheistische Religion " , p . 529 . 50 שם , עמ' . 534

מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר