על סבלנות אלוהית ועל מצוות הסובלנות

עמוד:133

ההכרזה על התחייה לא ממש יפתיע ויענג אותנו . זוהי אולי הסיבה שפעמים רבות מתקבל בקרב הפרוטסטנטים הרושם שציין אחד מחבריי פעם : "אצלכם בעצם תמיד יום שישי הטוב , " כלומר , בסתירה למסר הנוצרי של נס הרחמים , כל מה שיש פה דווקא הוא רק אישוש הרפלקס שבחוק המוות . כדי להילחם בזה עלינו ללמוד להיאחז במילים ובפסוקים , ברגעים מסוימים . מדוע לא יוכל מאן דהו להיות לרגע ישו עם השאלה שיוחנן שולח לישו : "אתה הוא אשר נועד לבוא או נחכה לאחר " ? ( מתי יא . ( 3 האם חייבים אנו תמיד לצעוק את התשובה כאילו היא נורית מאקדח ? האם לא יוכל מישהו לשאול לפי שעה יחד עם האישה השומרונית : '" האם לא זהו המשיח "'? ( יוחנן ד . ( 29 ולבסוף , האם אין זמנים בחיים שבהם היתה בעבור הרבה בני אדם משמעות לאמירת מזמור כב בתהלים יחד עם ישו : "אלי אלי , למה עזבתני . " ? האפשרות להשאיר שאלה פתוחה , האפשרות לאי ודאות , לספק , משמעה גם שאנו מוותרים תמיד על ראיית עצמנו כיעד שלנו , ממקום שיש לנו ממנו ראייה טובה לאחור , משום שהכול כבר מצא את מקומו , ובכלל זה הסבל והדמעות . נדמה לי שדרך גישה אחת יכולה לדמות לאתגר של " ענווה הרמנויטית" שהעלה אדם ב' סליגמן . אפשרות זו של שאלה פתוחה נראית בלתי ניתנת לשינוי , לא מעט בגלל מצב המפגש בין הדתות , כי ההיסטוריזציה המובנת שלא כהלכה , קובעת את יחסנו זה לזה , לא פעם בצורה קטלנית . פתאום נדמה לאדם כי דתו היא התפתחות , קדמה , בניגוד לדת המיושנת , המפגרת ; כאילו ניתן בכלל לטעון לעמדה מתקדמת לאלוהים . אמונה באה מחוסר אמונה בהמשך למה שכבר נאמר , רעיון ההתפתחות והקדמה בתחום הדת מתחיל לאבד מיציבותו . לגבי שאלתנו על אינטראקציה עם כתבי הקודש משמעות הדבר היא שאין לעשות היסטוריזציה של היגדים מכתבי הקודש באופן שיהיה אפשר להכריז עליהם ככאלה שעבר זמנם . ברצוני לסכם קו מחשבה זה באמצעות סיפור מכתבי הקודש המתאים להמחיש את מה שנאמר עד כה . דבריו של אבי הנער , שמקובל היום לאבחנו כ"אפילפטי , " המתחנן לפני ישו לרפא את בנו ואומר : "אני מאמין , עזר נא לי בחסרון אמונתי " ! ( מרקוס ט , ( 24 מייצגים בדיוק את הפרדוקס שמתאר בארת . האמירה המכילה את התחינה אל ישו לעזור לחסרון אמונתו של האדם היא הצהרתו של המאמין היודע שאמונתו באה מחסרון זה . העובדה שאין הוא מאמין אינה נהפכת לנקודת זמן בעבר שאפשר להתגבר עליה אחת ולתמיד באמצעות אמונה . הדבר שהוא מתת מיוחדת מעם האל ומה שקרה "אחת ולתמיד" אצל ישו אינו מסמל גדלות מובהקת דווקא בעבור המאמין . כאן עלינו להסכים עם הסוציולוג של הדתות פטר ברגר , המכיר

מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר