על סבלנות אלוהית ועל מצוות הסובלנות

עמוד:123

מוגדרת אצל קלווין , ואת המודל המקראי לסובלנות . הסובלנות , הסבלנות שהוא מדבר עליה , היא בסופו של דבר מעל לכל דבר אחר הסובלנות של אלוהים , שאותה הוא מאפשר למין האנושי לחוות , ודרכה ראה גם בארת את האנושות 6 ותיאר אותה "כילד סרבן הנישא בזרועות אמו . " כ "תנאי מוקדם" לכל שיח על סובלנות , המושתת על יסודות תאולוגיים , עלינו לזכור את הסבלנות האלוהית שבה האל סובל , נושא , מקיים ומטפח אותנו . תנאי מוקדם זה , אשר ברור שאיננו יכולים להתייחס אליו כמובן מאליו , מביא עמו את ההכרה בדברים המשותפים , תובנה על המצוקה שהיא נחלת כל האדם , שבה אנו נזקקים לאותה סבלנות אלוהית תומכת . ובמילים של בארת : "לסבלנות כזאת [ ... ] מוכן ומסוגל כמובן רק מי שמסכים להתכופף , יחד עם דתו שלו , עם אותו אדם , כלומר עם כל אדם , מתוך הכרה שהוא , ודתו שלו , בראש ובראשונה זקוק לסבלנות זו , הסבלנות התומכת , אדירת הכוח הזאת . " 7 ב . הדת נגד אלוהים : על הצורך בביקורת הדת אין חדש בהכרה שדווקא המאמין הוא הזקוק לסבלנות האלוהית . תובנה על הצורך בחרטה - חזרתו בתשובה של המאמין - היא למעשה חלק יסודי בכל מסורת ובכל חוויה דתית שמקורן בכתבי הקודש . לכן ההכרה שייתכן שנמצא את עצמנו ואת דתנו באופוזיציה לאלוהים גם היא אינה חדשה . בארת דיבר בשנות השלושים של המאה ה 20 על "התגלות האל כהשעיה של הדת , " וטען : "הדת היא חוסר אמונה ; הדת היא התעסקות , אפשר כמעט לומר : ההתעסקות של האדם חסר האלוהים . " 9 לדעתי , כבר הצהרה זו מבטאת תגלית יסוד של המודרני בתאולוגיה : הדת האנושית וההתגלות האלוהית אינן תואמות זו את זו . אדרבה , את הביטוי היכול לתאר את יחסיהן ניתן לשאול מן הפסיכואנליזה . בארת מפרש את הדת כהישג של "התנגדות" , ( resistance ) של התגוננות . אפשר כמעט לומר שהוא מסכים עם פרויד בניתוח האופי הסימפטומטי של הדת בכך שגם הוא רואה אותה כדבר שנוצר כ"תחליף" למשהו אחר : "כאן מדובר בניגוד שיש בו הסתגרות בפני משהו . בדת , האדם מתנגד וסוגר את עצמו בפני ההתגלות בכך שהוא . 7 Barth , Kirchliche Dogmatik , I , 2 , p . 326 . 6 שם , עמ' 326 ואילך . . 8 שם , עמ' 304 ואילך . . 9 שם , עמ' . 10 . 327 שם , עמ' . 329

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא