|
|
עמוד:119
על סבלנות אלוהית ועל מצוות הסובלנות דורותי צ ' פון טיפלסקירש בכותרת מאמרי נזכרת מצוות הסובלנות ומכך משתמעת התזה שאלוהים דורש מן האנושות סובלנות . אם כן , אין זה רק אפשרי אלא אף הכרחי להיות סובלני במישור התאולוגי . בהמשך אשתדל להראות כי אי אפשר לדבר על אלוהים , אשר לפי המסורת שלי , הנוצרית , התגלה בכתבי הקודש הכתובים עברית ויוונית , קרי התנ"ך והברית החדשה , בלי להביא בחשבון את החובה לקיים מערכת יחסים סובלנית בין אדם לחברו , שהיא משורשי מהותו של הדיון התאולוגי הזה . חובה זו נועדה להבטיח את אנושיותו של המין האנושי . אולם זהו בדיוק הדבר שאי אפשר לדבר עליו מבלי לציין את ההקשר אשר בלעדיו לא התרחש , לבושתנו , לימוד תאולוגי כזה . אנו מדברים כיום על סובלנות , אחרי שהמסורת הארוכה של אי סובלנות חשפה , בחסות סמל הנצרות , את תוכה הכמוס ביותר , היינו רדיפת יהודי אירופה והשמדתם , ובכלל זה הניסיון להכחיד את היהדות : רצונה הרצחני של הנצרות להיפטר מן ה"אחר" שאינו כמוני ושאינו מאמין במה שאני מאמינה בו . מעתה ניתן לקשור אי ודאות , שקיומה לא עלה על הדעת לפני כן , לכשל בקיום מצוות הסובלנות : האם נוכל עדיין לקוות שיש אלוהים המדבר אתנו , ולו רק כדי לנזוף בנו שנהיה סובלניים - מצווה שאנו מבינים , אם בכלל , מאוחר מדי בכל המובנים ? א . סובלנות מהיל משום מורכבותו של השיח על סובלנות , כשאנו מבקשים לדבר על סובלנות במישור התאולוגי , עלינו להבהיר בראש ובראשונה על איזה סוג של סובלנות אנו מצווים לדבר . התאולוג הפרוטסטנטי השווייצי קרל בארת הגדיר שלוש צורות של מה שנהוג לכנות בשם סובלנות . למעשה , מתברר שמדובר בשלוש צורות של אי סובלנות : א . מצוות הסובלנות אינה יכולה לשגשג אצל "אדם המושל ברוחו , " מי שמפגין "ריאל פוליטיק" בסגנון ויכוחו , והשאלה המעסיקה אותו יותר מכול היא מהי ההתנהגות הנאותה . איננו מדברים על הרוח הליברלית של התקופה שהכריזה כי הדת היא עניין פרטי . ב . מצוות הסובלנות גם אינה יכולה להיות גישתו של "אדם נאור היודע כול , " הממתין בסבלנות שהקדמה בהיסטוריה של המין האנושי ושל הדת תימשך עקב תהליך טבעי של הבשלה .
|
|