|
|
עמוד:111
הלימוד הקשורות אליהם , אין משמעם ניתוק מן הדיבר האלוהי , המשותף לכל הצורות האלה . הסטייה מן המסורת עשויה להתבטא בהכחשה , בדחייה , באדישות , בצביעות או בעיוות . סטייה כזאת אפשרית בכל מסורת : לבה של המסורת הוא ה"קשר" עם האמת , וכל הצורות בזמן הן גילוייה הנעשים חסרי חיים כאשר הם מנותקים מאותו לב פועם . בהפרדה הזאת , הכול , אפילו כל תוכנה של המסורת , עשוי ליהפך בנסיבות כאלה לדבקות בטוטליות שהיא מחוץ לטוטליות העליונה , או לאל ללא אלוהים . זהו שיתוף עם אלוהים , שהוא מצב אנושי בלתי נסלח , מכיוון שהוא נובע מרצון הדוחה את האלוהי ומדבקות המוגדרת בכוח השנאה לטוטליות העליונה . זה מחייב שפתיחותו של העצמי האנושי הפנימי כלפי האמת העליונה תיהפך לאמת העליונה עצמה , שכל דבר חייב להיות כפוף אליה , בעוד שהיא עצמה אינה כפופה לדבר . זוהי הכחשת הכפיפות והפיכתה להאדרה עצמית . כך מתהפך סדר הדברים ועובר מאלוהים , שהוא הגבוה והגדול ביותר , אל האדם , שמימושו טמון בענווה , לכלל אשליה של התקדמות מן האפסות אל הדעת האנושית כשיא ההגשמה . ואז האדם משנה עצמו מצלם אלוהים לאלוהים או לאלים . בגלל השלכות השיתוף על העצמי האנושי ועל העולם הכפוף לאדם , אין מחילה לשיתוף : "אלוהים לא יסלח אם יצרפו לו שותף , אך על דברים קלים מזה יסלח לאשר יחפוץ" ( סורה , 4 פסוק . ( 48 הצורה המזיקה ביותר של שיתוף היא הקידום של השפות הדתיות , של המשמעויות הדתיות , של הסמלים הדתיים ושל המבנים הקשורים אתם , אל המרכז של הזיקה לאלוהים , יחד עם הרלטיביזציה או השכחה של חיוניותן של האחדות ושל הכניעה בפניה . וכך הדיבור בגנות שיתוף עם אלוהים נהפך לאל . זוהי אבסולוטיזציה של ההבנה ושל ההתנהגות שהתכוונות כלפי האמת העליונה מכריזה עליה . בעידן המודרני , יחסים כאלה מתחלפים בצמצום המסורת לכלל אידאולוגיה , שבה חומקת וחולפת קדושתו של העליון כמקור של מציאות העולמות או של מצב ההוויה העליונה . כאן טמונה הבעייתיות שבחילון המודרני של הדת . שיתוף הוא הכחשת האחדות האלוהית , ולכן הוא מכשול בפני טיהורו של המין האנושי מכל מה שאינו מעיד שאין אל מבלעדי אלוהים , שכן אין זה יכול להיות אלא כזב . העצמי האנושי נקבע עם הלידה . הדעת ממקמת בהורים את מקורותיו של העצמי במרחב ובזמן . העולמות מצטמצמים באופן זה לטווח הדעת , והמקור מצטמצם ללידה , בשני מובניה של המילה . מכאן נובעת במישרין או בעקיפין התחושה או ההבנה שהוריו של אדם הם הגורמים הקובעים המכריעים את העצמי שלו . נראה שהקשר ההורי הוא היסוד החשוב ביותר בעיצוב הפרט והחברה . ומכאן , בהמשך , נובעים "מסורת אבות , " "ציות . 37 אמר ישו : "אין איש יכול לעבד שני אדונים , שכן או ישנא אחד ויאהב את השני , או יהיה מסור לאחד ויזלזל בשני" ( מתי ו . ( 24
|
|