השאלה הבוסנית

עמוד:105

הראשונה היא שהאחר והשונה מאריכים את קיומם בסביבה רובנית , משום שהפוטנציאל להדרתם חסר בנסיבות הנתונות . המתחים הכרוכים בהם מידרדרים בקלות רבה לזלזול והשפלה , לרדיפות ואפילו להרג . בפרשנות השנייה של הסובלנות , לטיב תרבותם של האחרים אין חשיבות , והעמדות כלפיה משוללות כל שיפוט ערכי . הרוב אינו מייחס חשיבות למה שמייחד את המיעוט . אולם הניהיליזם והרלטיביזם שמציגה השקפה צרה זו על המגוונות יכולים ליהפך בנקל לאלימות מן הסוג הגרוע ביותר , ולא זו בלבד . בנסיבות כאלה אין שום העדפה מיוחדת לערכים ולמשמעויות ; ולאלה שיש להם העדפות כאלה חסרים התנאים לדיאלוג ולבחינה מדוקדקת שהיו יכולים להוביל לשינוי כיוון ולשיפור המצב . הדבר קשור לזהויות המסוגרות בעצמן , המתבוננות פנימה ולקונפליקטים עם המגוונות , היכולים להוליך בסופו של דבר להתנוונותן ולהתפוררותן הגמורות . העצמי האוטונומי של מפעל ההשכלה הליברלי , הקשור הדוקות להסתפקות בדעת , ללא מעורבות נוסח דקארט , מטפח את זכותו לחופש בחירה ברמת האין עוררין : ה"אני חושב משמע אני קיים" של דקארט קורא להגנה על השוני ולזכות בו , אולם אינו מייחס אותה מידה של ערך לכל פרטיקולריות הנובעת מכך . העובדה שהיחיד יכול לבחור במשהו שונה ממה שבחר אחר , על סמך הסתפקות בכוחות ההסקה שלו המנותקים מן האובייקט שהוא מנתח , אין בה כדי להעיד בשום אופן על הכרה בערכה של אותה בחירה . מנקודת מבט זו על המודרניות , הערכים נתפסים כעניין שחשיבותו משנית . ואין זה בלתי אפשרי , כפי שמעידות דוגמאות רבות בעולם המודרני , שהרוב יגזור מזכות אוניברסלית זו את ה"זכות" לנקוט אלימות כלפי האחר שבחר במשהו שאינו מתאים לבחירת הרוב . עם זאת , בנסיבות כאלה כאשר סמכות הטרונומית מודרת , שלטון הכמות מתמסד : בחירתו של הרוב תמיד מבוטאת כערך הגדול יותר . מכיוון שכל מסורת משלבת בתוכה את הריבוי שבהוויה , והעיקרון הגדול והרם מכול הוא תמיד הפחות והנמוך בסך כל רמות ההוויה , הרי שהסמכות ההטרונומית היא עקרון היסוד של כל רלטיביות בקיום . המין האנושי , ברכיביו הבלתי ברואים והבלתי ניתנים לבריאה או באוריינטציה שלו כלפי השלמות העליונה , בנוי כך שהוא בבואה של אותו ריבוי של כל ההוויה . הדבר שבעולם הזה סדור מן האדמה דרך השמים לעבר הנצח משתקף במין האנושי מן הגופני דרך הדעת לעבר האינטלקט העליון . מכאן נובעות שתי אנתרופולוגיות : שיטת האבולוציה , שבה הגדול יותר והרם יותר מוסבר באמצעות הפחות והנמוך יותר ; שיטת הבריאה , שבה הפחות והנמוך יותר מוסברים באמצעות הגדול והרם יותר . בראשונה , המין האנושי הוא שיאו של הקיום , ושכלו הוא העיקרון המייסד של הווייתו . בשנייה , האדם כשל , אך הוא תמיד מחובר לשלמות , שהיא מקורו ומפלטו האחרון . משתי נקודות מבט אלה נגזרות העמדות השונות של ענווה וגאווה : במודרניות , המתהדרת בעצמי

מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר