|
|
עמוד:95
מגדירים שלושה היבטים חיוניים של טבע האדם : הסביל , הרגשי והאינטלקטואלי . אמנם האמת היא אחת , אולם היבטים אלה מבוטאים בדרכים שונות במונחים אנושיים . נוכל לומר שכל מסורת פרטנית , יחד עם הכבוד כלפי מושגים אנושיים אלה , מכילה אמת אחת המקבילה לדוקטרינות של מסורות שונות . כאשר החומר המהותי שמסורות שונות עשויות ממנו נתון לעיון מדוקדק , מתגלעים קשיים בהסברת ההבדלים , שהם בראש ובראשונה לשוניים . הדוקטרינה של כל מסורת גמישה דיה ליישב גילויים שונים של האמת . תפקידם של הקדושים והחכמים הוא לראות את המציאות היחידה השוכנת מאחורי ההבדלים האלה על צורותיהם השונות . אפילו כאשר הם מוצאים את האמת שמאחורי ההבדלים האלה , הם מתייחסים אליהם בדרכים שונות . הדתות שונות זו מזו הן בהיבטיהם האקזוטריים הן באלה האזוטריים . התעלות מעל למצב זה מצריכה אישור שכל צורה וכל ביטוי הם מותנים בלבד . בדרך זו , האמת מובדלת מן הצורות והלשונות הפרטניות , כדי שיהיה אפשר לבטאה באמצעות כל אחת מהן . האמת נוכחת כל העת , אולם העצמי האנושי עשוי להיעדר . זה קורה כאשר הוא שוכח את האחדות העליונה . נוכחותה של האמת בעצמי אינה תלויה בשפה או בצורה . להיעדר ולנוכחות כאחד ייתכנו שמות שונים , אך האמת עצמה אינה תלויה בכך . לא יעלה על הדעת שתהיה דוקטרינה שתכלול את כל המגוון הזה . אך דוקטרינה שאינה מתחשבת בפוטנציאל בלתי מוגבל כל כך לביטוי עצם הדבר שהוא מהותה , אינה יכולה להיות מסורת במלוא מובן המילה . במרכז הזה , אשר לעברו מובילות כל המסורות , נמצא האור האלוהי המלא . השפה כשיקוף מותנית על ידי המרכז הזה , אולם המרכז עצמו אינו מותנה על ידי השפה . במילים אחרות , למרות המגוון הרב של מסורות פרטניות , תמיד אפשר לקבוע את שני היבטיהן המהותיים : הדוקטרינה והדרך . לטבע האדם שלושה מישורים : רצון , אהבה וידיעה . כל אחד מהמישורים האלה מובחן בשתי דרכים המשלימות זו את זו , הנראות כחוסר מעורבות ופעולה , שלווה והתלהבות , הפרדה ואיחוד . מה שקושר ביניהן הוא הידיעה והדרך . הן שני צדדים של אותה הוויה , דרגות או תחנות של חוכמה : רצון-אהבה-ידיעה , או פחד-אהבה-ידיעה . למרות השפע הרב של דרכי ביטוי אפשריות , שלעולם אינן חוזרות על עצמן בצורתן , אף על פי שהן קשורות תמיד לאותה מציאות אחת ויחידה , ניתן לארגן אותן כך שיאשרו את האחדות של התורות הנצחיות . הבלעדיות של כל מסורת פרטנית אינה מצריכה תובנה של הצורות שדוקטרינה זו או אחרת מתבטאת בהן . לכן הגבלות בפירושן של צורות המסורת השונות מביאות לא פעם לתפיסתן כ"שגויות . " זה נוגד את הדעה שהאחדות העליונה יכולה להתגלות ולקבל אישור רק באמצעות ריבוי . נדרשות אפוא הצגות השוואתיות של ביטויים שונים של האמת העל פרטנית והלא פרטנית , שאינה תלויה לא בזמן ולא לשפה , כדי לסלק את הבלבול הרווח כעת באשר לטיבה המותנה של
|
|