|
|
עמוד:61
לאמונה החדשה בקרב בני עירם . כעבור שנה היו בני ית'ךב המוסלמים רבים כל כך , עד שבשובם למכה הציעו את חסותם למוחמד ולאלה ממאמיניו שבחרו להגר לעירם . בראותם כי האיש שרדפו אותו זה שתים עשרה שנה מוצא כעת ביטחון בעיר אחרת , החליטו בני קריש לבסוף לרצוח אותו . אולם מזימותיהם כשלו , מאחר שמוחמד חמק ממכה בחסות החשכה והצטרף למהגרים המוסלמים האחרים שיצאו לפניו לית'ךב , שעד מהרה נודעה בשם מדינת אל נבי , "עירו של הנביא" ( ובקיצור אל מדינה . ( בעיוננו עד כה בדיווח המוסלמי המסורתי , התמקדנו אך ורק בפוליתאיסטים הערבים כמושא עיסוקו של הקוראן . ואכן , המקורות ההיסטוריים המסורתיים כמעט שאינם מזכירים קבוצות דתיות אחרות לכל אורך תקופת מכה . ההיסטוריה של אבן אסחאק כוללת התייחסות קצרה ליהודים ולנוצרים באותה עת , כולל דיווח אחד על ההנהגה הקךישית שפנתה אל יהודי אל מדינה למצוא בכתבי הקודש שלהם דרכים להפריך את דרכו של הנביא . יש גם ראיות לכך שנוצרים לא רבים התגוררו במכה או בסביבתה ושקשר עם נוצרים מדרום ערב ומחבש לא היה בלתי שכיח . אולם בדיווחים ההיסטוריים אין כמעט עדויות המלמדות שמוחמד עסק בהידברות של ממש עם היהודים ועם הנוצרים בזמן שהיה במכה , ואף לא שהקדיש תשומת לב של ממש להטיף להם . עם זאת , ברור מן הטקסט הקוראני של תקופה זו , שמוחמד היה מודע לאמונות הבסיסיות של היהודים ושל הנוצרים , ולנקודות ההסכמה והמחלוקת שביניהן וכן ביניהן לבין המסר שהוא הביא . בסורה , 26 פסוק , 197 המתוארכת לאמצע תקופת מכה , בני מכה הדוחים את המסר מתבקשים להביא בחשבון ש"חכמי בני ישראלי' מקבלים את ההתגלות החדשה כאותנטית . ולפי אבן אסחאק , כאשר מבקש השליט החבשי מן הגולים המוסלמים לספר לו מה אומר הקוראן על ישו , משיב ג'עפר אבן אבו טאלב בציטוט פסוקים מתוך סורת מרים , ועל כך משיב החבשי , "באמת , דבר זה והדברים שנתן ישו באו מאותו מקור . " חוסר התואם הזה בין הביוגרפיה של הנביא לבין הקוראן יצר מחלוקת בלתי פוסקת בין המזרחנים . מאז אמצע המאה ה 19 השקיע מדע המזרחנות אנרגיות רבות בנבירה אחר "מקורות הקוראן , " כפי שקרויה אחת התרומות המוקדמות לסוגה זו . בהיעדר מידע היסטורי מפורט יותר , החקירה מצטמצמת בסופו של . 33 Ibn Ishaq , Siratrasul Allah , pp . 192-204 . 32 שם , עמ' . 34 . 136 שם , עמ' W . S . Clair Tisdall , The Original Sourcesof the Qur ' an , London : Society . 35 . 152 1991 for the Promotion of Christian Knowledge , 1991
|
|