|
|
עמוד:51
המסר הקוראני כשהוא לעצמו השתנה עם הזמן ? ובפרט , האם השתנתה הגישה הקוראנית לסובלנות כלפי מערכות אמונה אחרות ? רוב הפרשנים הקלסיים של הקוראן והרוב המכריע של המזרחנים בני המערב מסכימים ביניהם שהקוראן אינו עקיב בתכתיביו בסוגיית היחס ל"אחר , " אלא מתאפיין בסתירות פנימיות המשקפות את הנסיבות המשתנות ששררו לאורך כתיבתו . הם מציעים סיפר אב מעין זה : במכה היתה פעילותו של מוחמד מוגבלת להפצה לא אלימה של המסר שלו . כאן , בגלל חולשתו הצבאית , היה מוגבל לאתיקה של סובלנות שנעה בין ניסיונות הסתגלות לבין התנגדות לא אלימה ואדישות . סובלנות מסוג "בינוני" זה היא המצווה ברוב ההתגלויות הקוראניות מתקופה זו , העוסקות בדרך כלל בערבים הפגאנים . הקוראן מתחיל לשנות יחס זה בסביבות מועד ההג'ךה , לאחר שנים של הסלמה באלימות נגד הנביא ומאמיניו , וחשוב ביותר , כאשר מתברר שהמוסלמים של מכה יכולים לסמוך על תמיכתם הצבאית של המתאסלמים מאל מדינה , שמספרם הולך וגדל . לאחר שקבע את מושבו החדש באל מדינה , הפך הנביא ממטיף דתי ללוחם ולמדינאי . כעת נוסף לג'יהאד נופך אלים , כאשר תקף הנביא בראש ובראשונה את מתנגדיו במכה ואחר כך חיסל את היהודים קשיי העורף של אל מדינה , שהוכח כי הם מסוכנים מבחינה דתית ומבחינה צבאית כאחד . קטעי הקוראן שהתגלו באל מדינה משקפים את ההתקדמות העקיבה הזאת כלפי אתיקה של עוינות ואי סובלנות , המובילה לשני ציוויים סופיים בעניין : פסוק החרב ( אאית אל סיף [ סורה , 9 פסוק ([ 5 והפסוק על מס הגולגולת ( אאית אל ג'זיה [ סורה , 9 פסוק . ([ 29 מכיוון ששני הפסוקים האלה התגלו זמן קצר לפני מות הנביא , הם נתפסים כסמכות הקובעת מאז ואילך . שני הפסוקים האלה מפקיעים מתוקפם את מאות הפסוקים האחרים בנושא היחס ל"אחר" שהתגלו לפניהם . מתווה כללי זה מצריך עיון קפדני כדי לעמוד כראוי על מקומו של פסוק 48 בסורה 5 במסר הקוראני על הסובלנות . סובלנות בתקופת מנה לדברי אבן אסחאק , אחד הביוגרפים המוקדמים ביותר של הנביא , מוחמד החל להטיף בריש גלי כשלוש שנים אחרי ההתגלות הראשונה . העובדה שהוא הטיף לדת שיש שוני כלשהו בינה לבין עבודת האלילים , שרווחה בקרב הערבים , היתה ידועה היטב במכה , שבה קבוצה קטנה של גברים ונשים כבר הצהירה על דבקותה באמונה החדשה . במועד זה , כפי שכותב הביוגרף , "ציווה האל על שליחו להכריז על אמיתות מה שקיבל ולהודיע את מצוותיו לאנשים ולקרוא
|
|