מבוא: סובלנות, מסורת ומודרניות

עמוד:18

פונדמנטליסטים שבין היהודים , הנוצרים , המוסלמים , ההינדואים או הסיקים מקבלים את העקרונות האלה , שאינם אלא סבירים ועל כן נגישים לכול , היינו פותרים את בעיית הסובלנות במוקדם או במאוחר . מובן שכאן בדיוק קבור הכלב ; קבלת העקרונות האלה משמעותה המהותית היא גם קבלת חזון ליברלי , פוסט פרוטסטנטי כלשהו , של עצמיות וחברה , שאינו משותף לכל באי עולם ולכל הציביליזציות האנושיות . די לנו אם נחשוב רק לרגע על הרעיון האסלאמי הקרוי תוחיד ( ייחוד או יחידות ) כדי להבין כמה יוהרה יש ביומרה להטמעת המשגות אלה בכל העולם ללא בעיות . ובאופן ממוקד יותר , אף על פי שעמדות ליברליות מגוונות אלה נראות בעלות אופי סובלני בעין בלתי ביקורתית , למעשה אין הן כאלה , בהיותן מנתקות מגע עם השוני במקום להפעיל אותה מידה "בלתי אפשרית . " אולי למעשה , יותר מכל דבר אחר , הן משמשות דרך להבליע את כל בעיית הסובלנות בחברה המודרנית במקום לממש אותה . בהסתכלות ביקורתית , אין הכרח שהן יהיו אפקטיביות בחברות שאינן שותפות להנחות האינדיבידואליסטיות הליברליות על העצמי ועל החברה , ולמעשה לגמרי לא ודאי שהן יוסיפו לפעול באופן שהן פועלות . בל נשכח כי מה שמובן בסובלנות בחברות מערב אירופיות וצפון אטלנטיות מודרניות קשור מאוד לסינתזה הליברלית כפי שזו התפתחה באותן חברות ( על כל השוני ביניהן ) במאתיים השנים האחרונות . מושכל ראשון בהבנייתן היה כאמור ההבדל בין הפרטי לציבורי . אם אין היא אדישות של ממש , ההבדלה בין רשות היחיד לרשות הרבים היא בין השאר הבדלה בין תחומים וטיפוסים של סובלנות . אם כן , האדישות כאן אינה בדיוק אדישות כפשוטה , אלא מעין אדישות מתוך עיקרון . הרי אין לאיש זכות להתערב בענייני הפרט , או אפילו לשפוט אותם . לפי קריאה זו , כל הדעות הנוגדות מצטמצמות לתחום אסתטי כמעט של ענייני טעם שונים ( או כפי שנהוג לומר בדימוי אמריקני שגור על סגנונות חיים , שכן על טעם וריח אין להתווכח . ( כפי שברור מן האמור לעיל , הייתי בעצם מקשה אם זוהי סובלנות כלל ועיקר . אם הליברליזם ניטרלי כלפי המשגות שונות של הטוב , הנוכל אזי לומר שהוא סובלני כלפיהן ? אדישות מתוך עיקרון אינה זהה לסובלנות . כמו כן , הפוליטיקה של מתן עדיפות לזכויות על פני הטוב ומתן עדיפות לאוטונומיה אישית על פני המשגות ציבוריות משותפות של הטוב מוליכה אותנו לא פעם לסובלנות לא מתוך עיקרון , אלא פשוט ככלי עזר זמני , עד שמיני תת קבוצות שהאוטונומיה אינה ערך בעיניהן יקבלו את הנחות הליברליזם . 3 . 3 ראו . 28-44 "Toleration as a Virtue " , in Heyd ( ed . ) , Toleration : An Elusive Virtue , pp . Highlands , NJ : Humanities Press International , 1989 , p . 108 ; John Horton , Susan Mendus , Toleration and the Limits of Liberalism , Atlantic

מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר