|
|
עמוד:5
והרוח ככוח היוצר שקבע את המהות היהודית . הגיוני הוא איפוא , שהיהודי החילוני יראה בהשלמה עם החיים בגלות , מעין חוסר תחושת כבוד עצמי לאומי . הערכה כזאת היתה מתאימה להתנהגותם של בני עם שהגזע והאדמה טבעו בו את זהותם . האמת היא' שהיהודי הטיפוסי במשך כל הדורות , עד לזמן האימנציפציה , ובכמה מקומות גם אז , לא הרגיש עצמו כבךאדם נחות דרגה . אדרבה , הוא חי גם בגלות בתחושת כבוד עצמי , חזק ובריא , ביחס לרוב העם הנוכרי שבתוכו ישב . כדאי לשים לב לתופעה שאותה התכונה היהודית הטבעית שהרשתה לרוב עם ישראל להסתדר בכל מיני גלויות , היא היא שגרמה לנטיה המוגזמת בין היהודים לליברליזם ולאוניברסליזם . ניתן להאמר שבין כל העמים בעולם שמקור זהותם הלאומית הוא הגזע והמולדת' קשה מאד למצא פתיחות נפשית והגיונית לאוניברסלים והומניזם כל כך רחבה ועמוקה כמו אצל היהודים . רק בתוך עם ישראל קיימות קבוצות או חוגים שזהותם " הלאומית" היא אמונתם באנושות ובאידיאלים הומניסטיים . כששוללים את ערכי הרוח והאמונה של העם היהודי ההיסטורי הזהות הלאומית נהרסת , ולכן מוכרחים למלא את החלל הריק עם אוניברסליזם , שישרת כ"זהות לאומית '' יהודית . אילו היה יסוד קיומנו כמו אצל שאר העמים בגזע ו"בדם ואדמה , '' האידיאל של ההזדהות עם האנושות כולה לא היה כל כך נורמאלי כמו שההזדהות קיימת בין היהודים . זאת אומרת שחיי עם ישראל הארוכים בגלות , והסטיה המוגזמת לאוניברסליזם , ממקור אחד מוצאם . סיבה אחת לשניהם : אצל יהודים דתיים — אפשרות השלמה ארעית עם הגלות ; אצל החילוניים — אהדה אינטלקטואלית , כמעט טבעית , לאידיאלים כלל אנושיים . מקור היותנו לעם הוא שקבע את ההתיחסות לשיבת ציון . ליהודים הדתיים שיבת ציון היתה אחת המצוות החשובות ביותר , שלפי חז"ל שקולה כנגד כל מצוות התורה . חשיבותה היתה אמנם , בעיקר דבר שבאמונה ערטילאית . למעשה הוזנחה המצוה אצל רוב העם . והטעם ? משום שהאדם היה יכול להיות "יהודי
|
|