|
|
עמוד:12
נעמיד אנו דברים בעלמא , דברים של מה בכך ? האם נרכין ראש לשעיר לעזאזל ולא נביא בחשבון , שדוקא למול יום הכיפורים מוזמנים אנו להביא בהיסטוריה את נוכחותו של "השעיר לה "' —יהיה העימות ביניהם אשר יהיה , התנגדות נצחית או תקבולת שבאחרית הימים תמצא את השלמתהאמנם בתנאי שלא נשכח שיש כאן פגישה הטוענת לפחות דרשני , שיש כאן אסוציאציה ממנה נובע לפחות סימן שאלה המופנה אלינו י סימן שאלה ? הייתי רוצה לצטט מספר חרוזים , שבהם מופיעים סימני שאלה מסוגם של אלה המצלצלים עד הנה באזני מאז יום הכיפורים תשל"ד : " האם יודע אתה מי קורא אל התשובה ביום הכיפורים 1 מי הוא הסולל לך הדרך היחידה ? מי מגמתו המתמידה- - להקים ולקיים הברית אתד 1 ... שוב תתחולל הסערה שלי אף על פי שלא עלית , אתה , אלי מהר , מהר , מבפנים ומבחוץ תסוער שוב הסערה העתיקה החדשה " . .. מן הנמנע לקרוא החרוזים דלעיל ללא התפלאות חרדה , כי בלתי נמנעת התחושה שהם נכתבו היום או תמול שלשום , כתגובה להלם של מלחמת יום הכיפורים . הלא לנו הם מיועדים על כל השלכותיהם הרוחניות והחברתיות : הסערה הפנימית והחיצונית , המשבר בתוכנו והקשיים על הגבולות , — והם גם ההד של הפסוקים בהם מתחילה ההפטרה של תפילת שחרית ביום כיפור " סלו סלו פנו דרך , " . .. ובכל זאת האינטואיציה הבלתי נמנעת היא , שגם מתוך הנבואה של ישעיה וגם מתוך ה"סערה , " מופנית אלינו שאלה אחת ויחידה , השאלה ה"עתיקה החדשה" של הפרת ה"ברית" וקיומה , השאלה העתיקה החדשה של האבסורד או משמעותם של המכשולים הנוראים שעל דרך עמנו . והנה עובדה מתמיהה : החרוזים האלה לא משורר בן זמננו חיבר אותם , אלא המשורר היהודי הגרמני קרל וולפסקהל , ( Karl woifskehi ) שנפטר לפני עשרים ושש שנה , בשנת קום המדינה ב . 1948 הוא חיבר אותם בשנת
|
|