מבוא

עמוד:13

מבוא הורתו של הספר הזה בניסיון של ברוך זיסר לסקור את תשבץ היחסים שבינו לבין המסורת הדתית היהודית . היה זה מסע קשה , לפעמים מכאיב , של גירוש שדים מודרני מאוד , תוך התייצבות גלויה ניכחם . אבל ההתקדמות הייתה אטית והתוצאה מאכזבת . יותר ויותר הוא השתכנע שזהו פרויקט של התפנקות , אישי מדי . הטקסט סבל ממעין התענגות פנימית שמאפיינת את " תרבות התרפיה" של ימינו . נקודת השבר הייתה כשרעייתו של זיסר , לאחר שקראה קטעים מהטקסט , כמו הרעידה כינור רגיש ובלתי נראה , שהביע את אי שביעות רצונה . מיד החליט להניח לפרויקט במשך חודש שלם . בזמן הזה , חשב , תיפתר הבעיה מאליה , ולא - ילך בצער אל המו"ל ויאמר "סליחה , איני יכול לעשות זאת . " אבל הישועה לא באה בלבוש רעיון , אלא בדמותו של צ'רלס ( ישעיה ) ליבמן . בעוד שזיסר הוא איש הפילוסופיה המדינית , מומחיותו של ליבמן כיסתה בדיוק את התחום שספר זה אמור לסקור . עבודותיו של ליבמן היוו אף חלק נכבד מחומר הרקע שזיסר קרא בעת ההכנה לכתיבת הספר . שנים רבות היו השניים חברים ועמיתים , לכן קל היה להם לתקשר זה עם זה . למעשה , מזה שנים קיימו דו שיח על נושאים אלה ממש - דו שיח שלא נדרשו לניהולו יותר מאותות קלים ורמיזות כמעט בלתי נראות . ליבמן הסכים אפוא להצטרף לפרויקט . תחילה עבר כתב היד של זיסר תימצות ועריכה ; מה שנותר ממנו מצוי ב"פרולוג האישי" שלו ובפרק על "האידיאולוגיה של הסבל . " לאחר מכן התנהלה הכתיבה המשותפת באופן הבא ן לאחר דיון קצר על תכניו של כל פרק ופרק הכין ליבמן טיוטה של ראשי פרקים . זיסר עשה בה שימוש , כמו גם בחומר נוסף , וכתב את הפרק במלואו . השיטה פעלה להפליא . משנתגלעו חילוקי דעות - ואומנם היו כאלה - דנו בהם השניים עד שהגיעו לידי הסכמה . עד לפני זמן לא רב נבנתה הזהות היהודית סביב דימוי היהודים כקורבן הנצחי , המושא הייחודי לאיבת הגויים - מה שאנו מכנים "האידיאולוגיה של הסבל . " במשך מרבית ההיסטוריה היהודית תאם מודל זה את המציאות שהיהודים ניצבו נכחה . סבלותיהם שהפכו לשגרה , חיזקו את התחושה שליהודים יש מעמד מיוחד לפני האלוהים . הסקירה שלפנינו בוחנת מה קורה ליהודים - בארצות הברית ובישראל -

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא