|
|
עמוד:13
התקשורת ושל העיתונאים לחברה , המפקחת עליהם באמצעות עיקרי הקוד אשר אמורים להיות מקובלים על שני הצדדים . רגולציה היתה ונשארה ביטוי עיקרי לפיקוח מאקרו פורמלי על מוסד התקשורת , ואין זה מקרה שהיא משמשת מקור בלתי נדלה למתחים בינו לבין המוסדות האחרים בחברה . הללו נובעים במידה רבה מזהותם המפוצלת של אמצעי התקשורת : כמי שטוענים לחופש בדמוקרטיה , אמצעי התקשורת דוחים כל ניסיון להצר את פעילותם , ובכלל זה כל מעשה של רגולציה . המסורת הארוכה בחברה הישראלית הניחה יסודות איתנים לרגולציה במכלול מערכות חיים , והתקשורת בכללן . גם עם חילופי השלטון ועם שינויים ערכיים לעבר ליברליזם ניאו שמרני , לא פחתה התשוקה לרגולציה , בעיקר לרגולציה של מפת התקשורת . גם במציאות של שפע ערוצים ובאקלים של כוחות השוק , השלטון שומר לעצמו תחומי התערבות עיקריים ובעלי חשיבות . לכאורה השלטון מוותר על חלק מסמכויותיו ומעביר חלק ממלאכת הוויסות לכוחות השוק , אשר יפקחו על התאגידים רבי העוצמה החולשים על מוסד התקשורת . ואולם , בזכות ההסדרים החדשים , השלטון אינו מאבד ממעמדו אלא רק משנה את סגנון הפיקוח על התקשורת , המתבצע הפעם באמצעות שליחים . אגב כך , מתהדק הקשר בין הון לבין שלטון , ואמצעי התקשורת מיטיבים לנצל קשר זה לטובתם , כפי שמואר במאמרה של תהילה שוורץ אלטשולר . בניסיונות הדחייה או הסירוס של רגולציה , פורסים ארגוני התקשורת רשת של פיתויים סמויים לפני ראשי המנגנונים העוסקים במישרין ביישום הוויסות עליהם . אחדים מהם חוצים את הקווים , ולאחר תקופה בשירות ציבורי הם נקלטים בתאגידי תקשורת שאותם ויסתו בעבר ושבשמם הם מנהלים משא ומתן מול מי שירש אותם בתפקיד . ייאמר מיד שהתופעה אינה מצומצמת רק לתחום התקשורת , וכנראה שהיא מושרשת יותר בתרבות המינהל הציבורי בישראל . מאמרו של מוטי גייגר ממחיש כיצד שינויים בלתי פוסקים במוסד התקשורת מקרינים על תפקודם של אמצעי התקשורת ועל היחסים שבינם לבין סביבתם . בעטייה של תחרות הולכת ומחריפה בין אמצעי התקשורת המתרבים , הללו נאלצים לשנות את תפקודם , ושוב אינם מסתפקים בתיעוד המציאות ובסיקורה . בדיקה לאורך שנים מגלה שאמצעי התקשורת מדגישים כותרות "עתידניות , " המתייחסות לאירועים ולתהליכים צפויים בעתיד . ואולם , דווקא המגמה ה"עתידנית" מאפשרת דפוס פיקוח מיקרו בלתי פורמלי : יועצי תקשורת ופוליטיקאים רבים , אשר מודעים לצימאון למידע עתידני , מנצלים זאת כדי לשתול מידע לצורך תמרון פוליטי , או לצורך מה שידוע כ"ספין . " מעבר למעורבותם בניהול תמרונים פוליטיים , גלישתם של אמצעי התקשורת מתפקידם המסורתי כמתעדי מציאות לתפקיד בלתי צפוי של חיזוי אירועים עלולה לפגוע במעמדם , ובמיוחד לכרסם באמינותם בעיני הציבור . מבחינה זאת , מחקרו של נייגר חושף תהליכים עדינים אשר מזיזים את אמצעי התקשורת
|
|