|
|
עמוד:11
מאמרו של דב חנין מחזיר אותנו אל השורשים ההיסטוריים של הכלכלה המדינית הנוכחית . חנין בוחן את השינויים שעברה תנועת העבודה הישראלית בעשור הראשון למדינה , מתנועה שייצגה את מעמד העובדים לתנועה המייצגת את המעמד הבינוני . בשנים הראשונות של המדינה המשיכה מפא"י לנקוט את שיטת "השיח הפועלי" ( מורשת התקופה הקודמת , ( שיח שהיה בו מרכיב לאומי בולט . בתקופת ה"צנע" באותן שנים הודגשו מרכיבים של שיתוף ושוויון , אם גם בתוך מחסור . עם בואה של העלייה מארצות האיסלאם , צריכה היתה מפא"י לבחור בין חבירה לעולים אלו לבין חבירה למעמד הבינוני . מפא"י בחרה באפשרות השנייה ובכך שינתה את אופייה . את השיח הפועלי החליף שיח ממלכתי , ואת מפ"ם השמאלית החליפה כבעלת ברית מפלגת הציונים הכלליים , נציגת הבורגנות הישראלית . לעומת גישות רווחות , המבליטות כיום שסעים שונים - לאומי , דתי או עדתי - מחזיר חנין את הדיון הביקורתי למישור היחסים המעמדיים . הוא מתמודד אפוא עם סוגיה מרכזית בהיסטוריה החברתית פוליטית של ישראל : לאן נעלמו תנועת הפועלים והשמאל המסורתי , וכיצד התייצבה תנועת העבודה בין מובילי המהפך הקפיטליסטי המתחולל בישראל בעשורים האחרונים ? המחבר מציע בדיונו מבט היסטורי ארוך טווח על קריסתה של תנועת העבודה בעשור הנוכחי . אחת ההשלכות המשמעותיות של הדגם החברתי החדש , הנידון במאמרי הספר , היא המתקפה על מדיניות הרווחה . מתקפה זו עומדת במרכז מאמרו של אברהם דורון , והיא מתבטאת בצמצום מדינת הרווחה על ידי הפרטת שירותים , קיצוץ בתקציבים והצבת מכשולים ביורוקרטיים על דרכם של זכאי קצבאות ותמיכות בכוח . היא אף מתבטאת ביצירת שיח , המנתק בין המדיניות הכלכלית לבין סוגיות חברתיות , או לכל היותר גורס כי מדיניות המעודדת את ההון תיטיב גם עם יתר חלקי האוכלוסייה . מובן שמדינת הרווחה אינה מתבטלת באחת , אך היא משנה את אופייה ממדינת רווחה אוניברסלית - המחויבת לטיפוח רמת החיים ואיכות החיים של האוכלוסייה , באמצעות שירותים כלליים - למדינת רווחה סלקטיבית , כזו המעניקה רשת ( מחוררת ) רק לקבוצות המתקשות לשרוד . מושג האחריות החברתית עובר רדוקציה מאחריות כוללת לאחריות מצומצמת . סימן אחד של מעבר זה הוא השיח על העוני בישראל , שיח המתמקד בסימפטומים של העוני ובטיפול המוסדי בו , אבל לעולם לא בסיבות המבניות לקיומו או בכלכלה המדינית המייצרת אותו . דורון מנתח את השיח הציבורי בעקבות פרסום דוח העוני כאירוע , החושף את היעדר ההתייחסות הממשית של החברה הישראלית לבעיות המועלות בדוח . גיא בן פורה עוסק במאמרו ביחסים שבין "עסקים" ל"פוליטיקה" ובזיקה שבין גלובליזציה , שלום אזורי וצמיחה כלכלית . רוח התקופה ביטאה משלב זה בחזון " המזרח התיכון החדש . " במבט מפוכח מעלה בן פורת את השאלה מדוע קרסה תפיסה זו . לצורך השוואה הוא בוחן את המקרה המקביל , אך המוצלח יותר , של צפון אירלנד . המחבר מציע להבחין בין אינטרס כלכלי לבין יכולת השפעה
|
|