פתח דבר

עמוד:10

( האשכנזים הוותיקים ) כנגד הקבוצות המסורתיות התת מפותחות ( מזרחים וערבים . ( שיח הגלובליזציה ממשיך ומחזק את המגמות שנקבעו בתקופת המודרניזציה , אלא שעתה משוחרר המעמד השליט החדש ישן מן המגבלות הישנות . סבירסקי ממחיש מגמה זו בעזרת ניתוח של מדיניות השכר ( היורד ) ומדיניות החינוך ( המופרט ) בישראל כיום . מיכאל שלו בוחן במאמרו את התמורה היסודית המתחוללת במבנה הכלכלי חברתי של ישראל מנקודת הראות של יחסי מדינה-חברה . הוא מדגיש את שאלת כוחה של המדינה , כוח שבעבר נשען על שליטה בנכסים ובהווה הוא מכונן אוטונומיה , דווקא באמצעות היפטרות מנכסים . עיקר המאמר מוקדש לבחינה אמפירית של המשטר המדיני כלכלי החדש : באיזו מידה הוא השתרש ומהי מידת יציבותו . מבחינה היסטורית מגדיר שלו ארבעה משטרים מדיניים כלכליים בישראל : המערכת הטרום מדינתית הקולקטיביסטית ; "מערכת , " 1948 שבה מילאה המדינה את התפקיד המוביל בכלכלה ; "מערכת , " 1967 שבה התפתח הקומפלקס התעשייתי צבאי ; והמערכת הנוכחית שאבן הפינה שלה הונחה בתוכנית הייצוב הכלכלית ב . 1985 כדי לבחון ולהעריך את עוצמת השינוי הכולל , המכונה ליברליזציה כלכלית , שלו משתמש בסדרה של מדדים כלכליים כמותיים בתחומי סחר החוץ , ייבוא ההון , הוצאות המדינה , הפרטה , דה רגולציה , שוק העבודה ועוד . מסקנתו היא כי תמורה משמעותית בכלכלה המדינית של ישראל אמנם מתרחשת , אך תמורה זו אינה מושלמת ואינה עקיבה . היא עלולה להיתקל בניסיונות בלימה ואפילו בתגובות פוליטיות חריפות ( גם אם אלו נוטות לבוא לידי ביטוי בתחום הלאומי ובתחומים הקשורים לשאלות זהות , יותר משהן באות לידי ביטוי ישיר בתחום הכלכלי . ( אף כי החברה הישראלית נעדרת כיום גוש שליט , המחבר דומיננטיות בצירי הקונפליקטים השונים ( כגון הלאומי והמעמדי , ( מתגבש בתוכה גרעין שליטה משמעותי , המשמש מרכז הכובד של הכלכלה הפוסט פורדיסטית ושל המדיניות הניאו ליברלית . גרעין זה מורכב מהתאגידים העסקיים הגדולים העומדים במרכז מאמרו של דניאל ממן . הגישה הכלכלית הניאו קלאסית הרווחת בשיח הכלכלני בישראל מבוססת על הנחות "השוק החופשי" התחרותי . לדברי המחבר גם בתחום הכלכלי מתגבשים מוקדי כוח ושליטה בצורת קבוצות עסקיות . מן ההיבט ההיסטורי , ממן מצביע על מעבר מן הכלכלה הסקטוריאלית ( מגזר פרטי , הסתדרותי וממשלתי ) לכלכלה דואלית , שבה מתקיימת מצד אחד ריכוזיות של עסקים גדולים ומצד אחר ביזוריות של עסקים קטנים רבים . לדבריו , כ 150 עסקים גדולים שולטים על יותר ממחצית הפעילות המשקית בישראל , במונחי תוצר ותעסוקה , ועל כשני שלישים מן הייצוא מישראל . למעשה , הריכוזיות גבוהה עוד יותר , משום שמספר זעום של קבוצות עסקיות מרכזות בידיהן את הבעלויות על העסקים הגדולים . ממן עורך השוואה בין קבוצות אלה למקבילותיהן בארצות דרום מזרח אסיה , ומנתח את ההתפתחות ההיסטורית של הריכוזיות בישראל , תוך מעבר חלקי של כוח מן המדינה אל התאגידים .

מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר