הפוליטיקה של המרחב בישראל

עמוד:8

( למשל , רמת רחל או שפיים ) שהתעשרו בן לילה בעקבות שינוי ייעודן של האדמות החקלאיות . הדיון בקרקע עבר דה מיסטיפיקציה ונהפך לנחלתן של קבוצות אזרחיות טכנוקרטיות , שפועלות בשדה סמנטי משוחרר מן המשמעויות הלאומיות המסורתיות . על שינוי זה היה אפשר לומר , כי אם "מולדת" היתה נהפכת ל"קרקע" ( ו"אוכלוסייה" - ל"בני אדם , ( " רבות מן הפרות הקדושות של העולם המודרני היו נשחטות . מן הטענה , שהשיח עבר "דה מיסטיפיקציה" ו"אזרוח , " אין כדי להסיק שהציונות חדלה להיאבק על הקרקע או נכשלה במאבק זה . בדיוק להיפן : מדינת ישראל ( ועמה , הישות המיתית המכונה ה"עם היהודי ( " מחזיקה היום בקרקע בהיקפים חסרי תקדים בכל שנות מאבקה של הציונות על "ארץ ישראל . " הפרקטיקות הצבאיות של ישראל עדיין קובעות את היקף הקרקע שעוברת ליריים יהודיות , כמו גם את חשיבותה האסטרטגית ואת תוואיה . כתב החרטומים החברתי , שמסמן שטחי אדמה במונחים של - C 1 K , B , A תוך יצירת מבוכים מרחביים ורציפות טריטוריאלית ליהודים בלבד - הוא דוגמה מובהקת לכך . אולם , במקביל לכיבוש הקרקע על ידי המדינה , הדיון הטריטוריאלי האידיאולוגי הישיר זרוע כעת מחלוקות , והוא נהפך לנחלתן של קבוצות פוליטיות מגויסות ומסומנות היטב . לפיכך , גם גבולותיו הגלויים של הדיון האידיאולוגי הצטמצמו באופן משמעותי . הפן הגלוי של הדיון מונכח בעיקר בוויכוח על עתיד השטחים שמעבר לקו הירוק " ) עקירת יישובים קורעת את העם , " כפי שקובע לאחרונה שלט חוצות מצוי '( בשיח המיליטריסטי ( חשיבותה או אי חשיבותה של "רצועת הביטחון" בלבנון ;( או בשיח הארכיאולוגי הקושר בין אדמה או "מקומות קדושים" לבין היסטוריה וזיכרון . אזרוחו ( לכאורה ) של השיח על הקרקע , והעברתו אל אתרים חדשים " ) מנורמלים ( " המנוהלים על ידי מומחים בעלי "הכשרה מקצועית , " אינם מצביעים על פיחות במעמדה של האדמה . להיפך : הם מצביעים על חוזקה של פרקטיקת ההשתלטות היהודית על הקרקע , ועל התמסרותה , תוך פיחות מקביל באתוס ובפתוס של בניין האומה המלווים פרקטיקה זו . אחד המסמנים הבולטים לנרמולו של השיח הוא אריגתו בתוך שפה כלכלית תקנית : "קנייה ומכירה , " "מיתון שקט , " "ירידה חדה בעסקות הנדל"ן , " "עלייה במחיר המלט . " זוהי שפה ניאו ליברלית , פסבדו דמוקרטית , המבוססת על לוגיקה מובהקת של שוק , זכות קניין , תחרות וחופש בחירה . אחד המאפיינים העיקריים של הדיון הוא העברתו מן הזירה הפוליטית אל זירת הטובין - זירה היוצרת מראית עין של קונים ומוכרים נייטרליים , המבקשים לעשות אופטימיזציה למשאבים ( שהם תוצאות מוגמרות ) בעידן של "קץ אידיאולוגיה . " שפת הנדל"ן נתפסת כשפה אוניברסלית גם משום שהיא מאפשרת רה ישראליזציה של הריון המרחבי . דיון ב"מקום" שאין לו מקום . דיון שהיה יכול להתקיים באותו אופן גם בשכונות המסופחות לאזורים האורבניים ( suburbs ) בצפון אמריקה . קוראי מוספי הנדל"ן מבחינים בוודאי בכך , שבכל

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא