|
|
עמוד:11
המשמשות להבנת המושגים של דתיות וחילון . למשל , אסאד ( 2001 Asad 1993 ;) הראה כיצד הגדרות מקובלות במערב להבנת דתיות נובעות בעיקר מתוך נצרות פרוטסטנטית ומודרנית , המתאפיינת בהבחנות בולטות בין הספרה הציבורית לפרטית , בין פרקטיקה לאמונה ובין האישי לפוליטי . מסגרת תיאורטית זו מאפשרת שליטה ומעניקה לגיטימציה לזכויות יתר לקבוצות המייצרות את המושגים הללו . היא חלק משיח הדוחק אפשרויות אחרות ( איסלאמיות למשל ) להבנתה של דתיות וקשריה עם פוליטיקה "חילונית , " שחרגה כביכול מעבר לגבולות הדת . המשותף לכל התוכנות הביקורתיות הללו הוא שהשיח הציבורי והאקדמי משקף למעשה עמדות ופרספקטיבות המייצגות ומשמרות תמונה חלקית בלבד של המציאות . הפנמתן של תוכנות אלו מעודדת את חילוצן של זהויות מושתקות וסמויות , יותר או פחות , מן העין הציבורית והמחקרית . הביקורת על ה"הגמוני" היא נקודת מוצא להבנתה של הדינמיקה החברתית תרבותית . השימוש במושג "הגמוניה" אינו מקרי כמובן . מושג זה שונה ממושגים תיאורטיים אחרים המתיימרים להיות ניטרליים , כגון "אידיאולוגיה דומיננטית" ו"פרדיגמה נפוצה . " בכל אחת ממערכות המושגים הללו קיים מטען תיאורטי היסטורי המייחד אותו . נקודת המבט האפיסטמולוגית המשותפת למאמרים בספר זה נשענת על המושג "הגמוניה , " מפני שהשימוש במושגים אחרים היה מחמיץ הדגשים חשובים . כך למשל המושג " אידיאולוגיה דומיננטית" מדגיש אמנם את חשיבות הקונפליקט החברתי , אך הוא משקף תפיסה מרקסיסטית על מבנה העל המגויס להצדקה ולנרמול של המבנה הבסיסי - היחסים החברתיים כלכליים - ומפריד לפיכך באורח מלאכותי בין הספרות השונות . לעומת זאת , המושג "הגמוניה , " שאותו טבע ההוגה הניאו מרקסיסטי , אנטוניו גראמשי , מדגיש שליטה חברתית כלכלית תרבותית , ללא חלוקה ברורה בין שולטים לנשלטים ובין מבנה העל למבנה הבסיס . על פי גישה זו , רעיונות , ערכים ואופני התפיסה והפרשנות של המציאות הם שמעצבים ומבנים אותה . כלומר , לעולם אין המציאות מתקיימת מעבר לאופני תפיסתה . מתוך כך מתאפשרת ביקורת על פרספקטיבות מודרניסטיות מוכרות . פרספקטיבות אלה מתיימרות לתאר ולנתח תופעות חברתיות הקשורות לדת ולחילון מתוך עמדה "מדעית" צרופה , כלומר , א פוליטית וא היסטורית . נדגיש כי גם נקודת המבט הביקורתית שלנו מניחה זווית ראייה אפיסטמולוגית וערכית ספציפית . המשותף לכותבים הוא המאמץ לעמוד על אופני הפעולה של תהליכי הדתה וחילון , תהליכים שמורכבותם וסתירותיהם הפנימיות סמויות לעתים מהעין הציבורית והמחקרית . ברור כי מאמץ כזה עשוי להביא את הקוראים למקם מיידית את הכותבים במסגרת של עמדות פוליטיות ביקורתיות מוכרות . אבל , לדעתנו , המצע התיאורטי הביקורתי ,
|
|