|
|
עמוד:12
החברה בישראל מהרדוקציה לסיפר השליט של חברת מהגרים עולים וסיפר השסעים . היא מציעה את המושג "דור" ואת המשתתפים השונים הנוטלים חלק ב"קבוצות הדור" ככלי אנליטי , וזאת כדי להציג מבט רחב שיאפשר לכלול התנסויות מגוונות . מטרת הניתוח כפולה : ראשית , לאוורר את ארגז הכלים הסוציולוגי ולטעון את המושג דור בתוכן מחודש , ושנית , בהקשר המקומי , להציג חלופה למבנה האופקי והחד ממדי של שיח השסעים בחברה בישראל . הרצוג מציעה את המושג דור ככלי אנליטי המאפשר להכיל מיקומים של מעמד , מוצא ומגדר , אך המאפשר גם התייחסויות לתהליכים מורכבים המתקיימים בין הקטגוריות המסורתיות הרחבות ובתוכן , בהקשרים היסטוריים ופוליטיים משתנים . יהודה שנהב בוחן את מפעל הבאתם של יהודים מארצות ערב ( עיראק במקרה זה ) לישראל . שנהב חוזר לרגע שבו סומנו יהודי ערב כיעד ל"עלייה , " צעד שהביא למפגש בין שתי פרדיגמות : הקולוניאלית והלאומית , ובין שתי קבוצות : יהודים אירופים ויהודים ערבים . באמצעות ניתוח פוסטקולוניאלי הוא חושף את המגמות הסותרות לעתים שעמדו לנגד עיניהם של סוכני המדינה השונים ואת הגיונן הפנימי . בד בבד הוא בוחן את פרקטיקות הפעולה המורכבות שנדרשו להצלחת הפרויקט . השער השני , "בין הגלובלי ללוקלי : מהלכים במרחב ובזמן , " בוחן תהליכים כלכליים ופוליטיים הקושרים בין הגלובלי למקומי במרחב ובזמן . מדינה , הון ועבודה הם שלושת השחקנים הראשיים בספרות העוסקת בגלובליזציה , והם נידונים בה בהרחבה . הכותבים בשער זה עוסקים גם הם , בדרכים שונות , בגיבורים מרכזיים אלו ובקשרי הגומלין ביניהם . לואיס רוניגר בוחן את מידת עמידותה של הדמוקרטיה הישראלית בהשוואה למדינות באמריקה הלטינית על רקע תהליכי הגלובליזציה והשינויים הנלווים להם . רוניגר טוען כי בהקשר הישראלי חקירה מעין זו מחייבת בחינה מיוחדת של שתי סוגיות נגזרות : ראשית , היותה של ישראל חברה פלורליסטית , שסועה ופתוחה , בעלת משטר דמוקרטי , ושנית , היותה מרינה קטנה , על כל המשתמע מכך . לדברי רוניגר , בשל גודלה של ישראל הקישור למערכת הגלובלית הוא כורח ולא בחירה . הוא בוחן מהן האסטרטגיות הפתוחות בפני ישראל למימוש כורח זה ומהם המגבלות ורגעי הסכנה האורבים לה . שרית הלמן בוחנת את המושג המרכזי בדמוקרטיה - אזרחות - ומצביעה על כמה גורמים המאתגרים את האזרחות בישראל בעידן הגלובליזציה . הלמן שואלת כיצד אפשר לפרש מגמות סותרות , הכוללות מצד אחד הגמשה מסוימת של נוהלי ההתאזרחות ומצד אחר חסימה כמעט מוחלטת של הגישה להתאזרחות , אגב סימון מרחבי ואתני של קטגוריה שלמה . המאמר בוחן את דיאלקטיקה החסימה וההגמשה של משטר האזרחות וההגירה בישראל ושל המסגרת החקיקתית והמינהלית המסדירה אותה לנוכח תהליכי הגלובליזציה . באמצעות ניתוח דיונים שהתקיימו בוועדת הפנים של הכנסת ובמליאת הכנסת , הלמן מציגה את אופי המשא ומתן שהתנהל בין נציגי המדינה , המפלגות השונות וארגוני זכויות אדם על ההנחות
|
|