על יחסנו לאנגליה

עמוד:56

שמות כבדי משקל . תהא זו תמימות לחשוב , שכל זה עשוי "לפקוח את עיני" הציבור האנגלי פחות ממה שניתן לה לתעמולה שלנו לעשות . העיניים נפקחו די הצורך כדי שיתעורר המצפון , אם הוא רק מצוי ואם הוא נוטה להתעניין בנו . אולם התברר , שהמצפון לא התעורר , והכל נשאר כמות שהיה , בתוספת אחת ' בדצמבר שנת 1931 הותר לערוך בירושלים קונגרס פאן איסלאמי . זמן קצר לפני דצמבר ערכנו בלונדון משאל פרטי בקרב אותם האנגלים בעלי ההשפעה , שזה מכבר נתגלו כידידי הציונות , ומתשו בותיהם נתקבלה הנחה אחת ויחידה : אין מד . לעשות , המדיניות בארץ ישראל תישאר באותה מידה בקירוב כפי שהיחד , קודם לכן , ואין מצפונו של הציבור נתון לענייני ארץ ישראל . אלה בינינו , הנמצאים בקשר מתמיד עם אנגלים ממעמדות שונים , הם באותה דיעה , וכן גם אני . ה"ניסיון האחרון" הניב את לקחו מעצמו ; והנהלת ברית הצה"ר שלנו מסרה על כך ל"ברית" ולציבור בהודעה מיוחדת . ואין בכד משום כל הסגת גבול זכויותיה של הוועידה . מובן , שהזכות לקבוע אוריינטאציה חדשה כלפי מעצמה מסויימת שמורה לוועידה בלבד ; אולם את הצעד ה ז ה לא עשתה ההנהלה שלנו , ואני משוכנע שגם הוועידה לא תמהר לעשותו . לתקופה הקרובה די בזאת : להודיע לעולם , שהמצב בארץ ישראל מחייב בדיקה מחודשת . השני : אם הבנתי נכונה , הרי א . מ . קולישר רואה את הסיבה לכך , שחתבי עות הציוניות לא עלו יפה נעוצה בכך , שלא הצגנו את תביעותינו כפי שצריך היה להציגן : צריך היה להעמידן על כך , שהמתיישבים שלנו בארץ ישראל הם בני אירופה , ובכך הם נבדלים מה"ילידים , " ועל כן ראויים הם לאותן זכויות מיוחדות שראויים להן מתיישבים בני אירופה היושבים בין ה"ילידים . " חושבני , שהוא טועה ועצתי לו היא שלא יציג את עניינינו במישור כזה . קודם כל , זה חסר תועלת : לא ראיתי בימי חיי אף אנגלי אחד ובכלל , שום עסקן בן אירופה , שהיה מסכים להגן על תביעותינו על יסוד נימוק שכזה . ישנם מקרים , בהם יש לו לאדם , או לקבוצת בני אדם , רשות מלאה לדרוש זכויות יתר מיוחדות , אך זאת לא מכוח הימנותם עם האריסטוקרטיה האירופית , אלא מחמת צורך השעה . הזכות לאדמה נתונה לזה , שזקוק לה , זה אשר בלעדיה יאבד . זהו צידוקם המוסרי של כל מפעלי ההתיישבות . איני מייעץ להתכחש לו . השלישי : א . מ . קולישר צודק בהחלט באומרו , שאם שוב נצליח לעורר אצל עמים שונים "תיאבון" לארץ ישראל , הרי יימנו ביניהם גם עמים אנטישמיים ועמים אוהבי ערב . מן ההכרח שיהיו כאלה , ובוודאי יהיו , אך יהיו גם אחרים , כפי שהיו לפני , 1917 וההבדל ביניהם יהיה בזה , שהראשונים לא יוכלו בשום אופן להסתמך על תרומה יהודית , בעוד שהאחרים יוכלו .

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר