|
|
עמוד:53
הבדווים בארץ ישראל צפוי , לצערנו , השנה יבול גרוע . לאור תנאי המקום שם גורם הדבר להידרדרות רצינית מבחינת בטחון הציבור : בתנאים כאלה מתחילים בייחוד הבדווים לשלח את צאנם לרעות בשדות זרים . תוך שהם נוקטים את קו ההתנגדות הקלה ביותר , למודי ניסיון ואדי חאווארת וקוסקוס , טבעי הדבר , שהם יפנו תשומת לב מיוחדת לשדות היהודים . צפוי איפוא שתתגלה שורה שלמה של "עניינים" בתחום זה . והממשלה , כמובן , תמציא מייד מושג משפטי חדש י ה"זכות להשחית יבול , " ועוד תגן עליהם על סמך נימוקים של הומאניות נעלה : אין להרעיב עזים וכבשים ! מובן , שאין להרעיבם ; אולם אין להילחם ברעב בדרך של שוד , אלא בעזרת רפורמות סוציאליות . אחת מהן , שיש להנהיגה בהכרח בארצות דלות קרקע , היא ביטול הנדידה . עצם תופעת ה"בדוויות" היא בחזקת אבסורד . בשום ארץ תרבותית לא היו סובלים תופעה כזאת . מר סנל , חבר ועדת החקירה של שאו , כתב בחוות דעת המיעוט שלו : "פיתוח הארץ אפשרי , אך הוא מסתבך בשל נוכחותם של הבדווים . הללו קבעו לעצמם זכות מסורתית לרעות צאנם באדמות הפלאחים , לאחר הקציר , והם נוכחים לדעת שהשיטות החדשות של עיבוד האדמה נוגדות זכות זו . אורח חייהם מבוסס על שיטת הבזבוז הכרוכה בגידול בקר . יתכן , שענף המרעה ועיבוד אינטנסיווי של אדמות אינם מתיישבים זה עם זה . אם כד הוא הדבר , יש להכניס שינויים . " אפילו מר סימפסון ה"מומחה" הידוע לשימצה , שחקר את ארץ ישראל ממעוף הציפור באווירון , הבחין אף הוא במציאות הבדווים והזדעף כל שהוא על כך . "מספרם מגיע ל 103 אלף בקירוב ; הם מתחלקים לחמישה שבטים ול 75 בתי אב . זכויותיהם לא נקבעו כלל . הם תובעים לעצמם זכות 1 בשנות ה 30 החריף סכסוך הקרקעות באיזור קוסקוס טבעון ( אלונים ) והיה מלווה תגרות והתנגשויות בין שומרי השדות היהודים ובין הבדווים .
|
|