|
|
עמוד:44
חשוד על כד , שהוא נגוע במגיפה המקומית , איבד יום אחד את סבלנותו והאשים את מר רוברט ואלטש , עורך "יודישה רונדשאו , " ב"םאדיזם , " ואם לדייק — בתערובת סאדיזם ומאזוכיזם . תורתו של אחד העמ המכאיב ביותר בדבר הוא , שכל הצרעת המוסרית הזאת מתכסה באיצטלתו של אחד העם . הדור הוותיק יותר של ציוני מזרח אירופה עודנו זוכר את הזמנים , שבהם כעסו הם מאוד על נורדאו בשל יחסו הזועם כלפי אחד העם ותורתו . עתה שואל אני את עצמי לעיתים קרובות : האם לא היה במקרה זה הצדק עם נורדאו ? מובן , שהרבה דברים בעלי ערך היו לו לאחד העם שאותם לא העריך נורדאו נכונה ! אד לעומת זאת הוא חש מייד , מה גדולה עלולה להיות תעשיית המטבעות המזוייפים שתתפתח מכמה צדדים בהשקפות האחד העמיות , שלא באשמת המחבר . כיום מתכסים באיצטלת תורתו של אחד העם ערב רב מכל סוג וסוג ו"בני המן" זרים ובני עמנו שלנו , מומרינו הלאומיים . הם נטלו מאחד העם דבר אחד : את תכונת ה"מתינות" שלו , את דאגתו המתמדת ( שאף היא חולנית במידת מה , ( שמא ישקע היהודי יתר על המידה בחלומות על גן עדן עלי אדמות , ושמא יתן אימון רב מדי בתקווה המשיחית . ומ"קריאות אלה לזירוז הסוס" תוך הצלפת השוט יצרו הם את כל התורה העגלונית שלהם : אל תעזו לשאול , אל תעזו לדרוש , איש לא הבטיח לכם דבר , בגיטו נולדתם וארץ ישראל אף היא תישאר גיטו , וכך צריך להיות ובכך נעוצה כל הציונות , והיו אסירי-תודה על כד- יש לקח עמוק בשביל כל הפובליציסטים ביללה זו של מזייפי המטבעות , שהרעילו את שנות חייו האחרונות של אחד העם בארץ ישראל ועתה הם מחללים את זכרו . הלקח הוא בזה , שלפעמים הדבר המסוכן ביותר שעשוי הפובליציסט ללמוד — זו דווקא ה"מתינות . " ראדיקאליות , " קיצוניות , " להט חלומות מוגזם — כל אלה עלולים להביא ליציאה מן הכלים ולהפרזה שאין בהן צורך , אך בכך , למצער , אין מרעילים את נשמת ההמונים ן אלה , למצער , מלמדים את ההמונים מעשים מקודשים המטהרים את החלומות . הרעל טמון ב"מתינות ; " דווקא אותה מסגלים לעצמם הסריסים והמסרסים , ממנה יארגו דרשה של עקרות והתרפסות , ובסופו של דבר של בגידה . 2 בפולמוס שנתעורר בעקבות פרסום הרומאן של הרצל "אלטנוילאנד . "
|
|