|
|
עמוד:11
לחסום ביעילות בפני חסידי ז'בוטינסקי את דרכם לארץ : "באווירה הסוערת של אותם הימים היה לטענות הבית"רים בדבר קיפוח בחלוקת הסרטי פיקאטים על מה לסמוך . עובדה היא שבהשוואה לתנועות אחרות קיבלה בית"ר פחות סרטיפיקאטים ביחס למספר חבריה '' ( אניטה שפירא , המאבק ה נ כזב , עמ' . ( 204 לקיפוח בתחום זה היה גם חשבון אחר : לפי תקנון ההסתדרות הציונית העולמית נהנה היישוב העברי , בתוקף עמידתו ב"שורה הראשונה" של החזית הציונית , מיתרון על אנשי המחנה הציוני בתפוצות הגולה — היישוב היה זכאי לנציגות כפולה בקונגרס הציוני . נמצא , שמפא"י , המפלגה הגדולה בארץ ישראל , זכתה מן ה"הפקר" ויצאה נשכרת ממעשה הזדון שלה שנבע מנעילת שערי העלייה בפני הבית"רים . חמור עוד יותר היה המאבק על זכות העבודה בארץ , ומטבע הדברים נתלוו לסכסוכים הקשים מעשי אלימות ושפיכות דמים . כאמור , נבצר מאיש הצה"ר ובית"ר , מבחינה אידיאולוגית , להימנות עם חברי ה"הסתדרות ; " עקרון מלחמת המעמדות היה בבחינת תועבה בעיניו , ואפילו היה רוויזיו ניסט מוכן להשלים עם כפיית מצפונו , או שהיה מצטרף אל מחנה ה"אנוסים" ב"מלכות האדומה , " חזקה עליו שהיה מופלה לרעה בחלוקת העבודה כל אימת שהיה נחשף "פשעו . " באורח טבעי ביקש הפועל הצה"רי הבית"רי להקים לו הסתדרות עובדים משלו , אך לכך לא רצו להסכים ראשי ה"הסתדרות ; " עבודה "בלתי מאורגנת" כזאת , כלומר , עבודה שנתקבלה מחוץ ללשכת העבודה שלהם , היתה פסולה בעיניהם , ועל כן יצאו בלי דיחוי לעקור תופעה זו מן השורש . לכל הדעות לא היה זה מאבק על הלחם , כי הרי מדובר בשנות גיאות כלכלית ותעסוקה מלאה ביישוב העברי ; נהפוך הוא , היה חוסר בידיים עובדות , ומובן שלא היה כאן כל עניין של נישול פועלים . כן לא היה מדובר על מה שהיה קרוי בפי השמאל בשם "כיבוש עבודה , " שכן עקרון עבודה עברית טהורה היה מקובל על הרוויזיוניסטים לא פחות משהיה מקובל על מפא"י וה"הסתדרות . " יתירה מזו : בשטח זה ניתן היה להצביע על סטיות אידיאולוגית ברורות דווקא מצד מפא"י , שהתירה עבודה ערבית בכמה ממפעליה ( בבית החרושת למלט "נשר" ובמחצבה היהודית הערבית המשותפת "אבן וסיד . ( " ואף זאת : סכסוכי העבודה לא אירעו תוך כדי מאבק על קיום רמת שכר נאותה , שכן הפועלים הרוויזיוניסטים לא הורידו — ולוא גם פרוטה אחת — מן השכר הנהוג במשק , וכאמור , לא היתה כאן כל תחרות על עצם השגתו של מקום עבודה .
|
|