|
|
עמוד:450
ההלכה והמעשה ההלכה היתה , שעם 'ההסכם מס' ' 3 בטלה פקו דה מס' 60 של בית"ר ובטל עיכוב העלייה של בי ת"רים . ואילו המעשה היה שונה . הטכניקה הפורמאלית והביורוקראטית פעלה לשיטתה , שבית"רים לא יעלו לארץ ישראל אלא 'טיפין טיפין . ' כבר בשבועות הראשונים לאחר ההסכם ניראו רבים מחברי בית"ר שציפו לעלייתם המיידית מרומים , ואחרים רבים יותר ראו עצמם מאוכזבים . החל מכרסם הספק בלב , שמא אין בו באותו 'הסכם מס' ' 3 ממש י . נוסף על הקיפוחים העקרוניים כביכול האחרים קם קיפוח חדש בצורתן של מיכסות חודשיות לבית"ר , כנגד המיכסות החצי שנתיות לכלל ההסתדרויות הח לוציות . אותה שיטה של מיכסות חודשיות נעשתה נוהל במישרדים הא"יים בפולין ובליטא . בשאר האר צות קיבלו הבית"רים את מיכסתם כמקובל . הוועד הפועל של הצה"ר ראה עצמו אחראי לביצוע ההסכמים של ז'בוטינסקי-בן גוריון , ואחראי להבטחת זכות העלייה לבית"ר . ד"ר שכטמאן פנה . 27 ) ו 935 . ו ) ( 855 א '' צ , . s 6 / 26 « ( 854 מאמר ראשי נרגש כתב 'הירדן' : ( 1955 . 1 . 18 ) 'ובכן גס לאחר כל "ההסכמים , " גם לאחר שבית " ר הסתלקה מן הפקודה 60 ומן החרם על הקרנות . גם לאחר שתנועת הציונות המדינית התאמצה לשכוח את עניין עלילת הדם ואת כל פרשת הטירור מצד מפא , " י במשך שנים , אך ורק בכדי לשים קץ לשינאת האחים ולהגיע לשלום אמת בציונות — אין נותנים סרטיפיקאטים , לבית '' ר 5 ... עשרות בפולין , וזה הכול . ל"בונד' אים יש סרטיפיקאטים , ל '' השומר הצעיר , " שפוזל בעינו אחת , או בשתי עיניו , לצד מוסקבה האדומה — יש סרטיפיקאטים . לחלוצים שהם ציונים ואך ורק ציונים — לא . כלום זהו "הסכם" האמת 7 הכול נשאר כמקודם . לארץ ישראל , לארץ שבעדה הקריבו את עצמם , תחת דגל תכלת לבן , שלושה דורות ציונים , לארצו של הרצל , ניתנת זכות כניסה רק למי שנכנע לדת הסוציאליסטית , למי שמקבל עליו את חסותו של הדגל האדום . וציבור הבית"רים , הציבור של חלוצי ציון , מרומה , עד היסוד , כמו שהיה . ' ... ושל פוליןורומניה אף מלישכות קק"ל של וארשה , לבוב , בוקארשט , ועוד ערים באירופה יצאו כתבי מחאה וטענה נגד בית"ר וקרן תל חי . אנשי המיפלגות ואנשי הקרנות והסוכנות עודדו את הלשכות לשטח את קובלנותיהן . מווארשה שיגר א"ל בלוך תלונות וקובלנות תכופות לירושלים , והן רצופות צער על הפסד שהפסידה קק"ל את בית"ר כמסייעת , וחשש שהפסד זה עלול לגרום נזק רב לקק"ל . אף הוא קבל על ההתחרות מצד קרן תל חי , שלא זה בלבד שעורכת מיפעלים קבועים , ובימים שקק '' ל עורכת , אלא אפילו מעזה לערוך בא זארים ' ) הבאזאר המסורתי בקילץ , ' והוא באזאר ראשון שם . ( התלונות התכופות של לישכות קק"ל בארצות השונות שימשו חומר רקע ללישכה הראשית של קק"ל , ועליהן ביססה את עמדתה הקיצונית ואת תזכיריה . אנשי קק"ל בירושלים ( מ . האזרחי , פ . לאין ) שיטחו ( 1935 . 2 . 26 ) את טענותיהם בתזכיר להנהלת הסוכנות נגד קרן תל חי , העושה להם התחרות , שהנהיגה ספר הברזל , עורכת מיפעלים באותם הזמנים , קערות נדרים , יזכור , ט"ו בשבט , ל"ג בעומר , בימי שימחה ואבל . הם אינם מקבלים את טענות מרכזי הצה"ר ובית"ר , שקרן תל חי אינה קרן ציונית או ארץ ישראלית , אלא קרן יהודית כללית , הרואה את שדה פעולתה לאו דווקא בארץ ישראל , ועל כן אין לראותה כמתחרה בשדה הפעולה של קק"ל , ושלקרן תל חי בתורת מוסד אבטונומי יש הנהלה משלה , ואין הצה"ר ובית"ר בעלים לה . לדעתם , גם השם הארץ ישראלי ' תל חי' מעיד על כך בבהירות . הם מודים , שאומנם נפסקו מעשי האלימות , אבל מבקשים להגן על קק"ל מפני פעולות ההתחרות . וכך הריצו ( 1935 . 3 . 5 ) לגרינ בוים , שבית"ר בוקארשט הכריזה על מיפעל פורים — רוצה לומר , שאינה נכנעת ואינה מתחשבת עם החל טות הקונגרס . 852 השיטות הקרתניות הללו להגנתן של הקרנות , כביכול , סיבכו את הסוכנות מחדש בנוהל בלתי צודק ובלתי ממלכתי , כשההכרח המחודשת בבית"ר לא היה בה לסייע במכובד לבית '' רי הבודד . אף על פי שגם מאישי העלייה בסוכנות ראו את שיטת העיכובים בתואנת הבאת אישורי הקרנות כפסולה , הוסיפה להתנהל השיטה בדרך כלל ברוב המקומות במשך זמן מרובה . ההוראה שבתוקף היתה לפי נוסח גרינבוים ( לבוקא רשט , : ( 1935 . 5 . 22 'מי שמפריע לפעולת קק"ל או קרן היסוד פסול לקבלת סרטיפיקאטים , וסובל רק באופן אינדיבידואלי . ' זה הפסק , וזה ההסבר . . " ( 852 א * צ , . s 6 / 2850 עלי קק"ל במשך שנה אחת לפחות ; ב ) או שהוריו היו חברי קק"ל במשך אותה תקופה ; ג ) לצורך השגת רישיון עלייה חייב המועמד להביא אישור הלישכה המקומית של קק"ל , עדות שהוריו הם חברי קק '' ל ופורעים את חובותיהם במשך שנה אחת לפחות .
|
|