|
|
עמוד:378
הסכם שלא על תנאי למניעת אלימות ההסכם החיוני , ההסכם לשלום בית , נחתם בלונ - דון ( 1934 . 10 . 26 ) בין ז'בוטינסקי לבין בן גוריון . תחי לתו בהזמנה מטעם הנהלת ההסתדרות הציונית העו למית בלונדון ( 1934 . 9 . 21 ) לשלוח שני נציגים למשא ומתן על השכנת שלום בתנועה הציונית , ונתברר שהכוונה לניהול 'שיחה פרטית . ' שתי פגישות שנת קיימו במחצית הראשונה של אוקטובר נסתיימו בקיפאון , אלא שבינתיים נכנס לעניין פינחס רוטנברג , שהזמין את ז'בוטינסקי ובן גוריון לביתו , ושם פתחו במשא ומתן מתחילתו . בן גוריון , שלא יכול להשיג את ההסכם מחוייב המציאות בתורת נציג של מפא "י היה מוכן להשיגו בתורת נציג ההסתדרות הציונית . ודאי הואר אור ירוק לרוטנברג , שניתן לקיים ניסיון להסדר מניעת מעשי אלימות ולשמירת האחדות במחנה הציוני . בן גוריון ת'בוטינסקי נחונו שניהם ב מידה מספקת של אומץ ותחושת דופק חומרת הזמן ומסוגלים היו להתגבר - האחד פחות , והאחד יותר — על העכבות הפסיכולוגיות ועל החששות מטינה ומאי הבנה במיפלגותיהם . ההסכם ל'שלום בית' היה המערכה הראשונה בסיבוכי הדיונים שבפגישות האישיות שבין ז'בוטינסקי לבין בן גוריון . היה הסכם זה הדבר ששניהם ראוהו כצורך השעה ואף קיוו שהוא בגדר הישגם . עמדתו של ז'בוטינסקי בעניין האלימות היתה קבועה , מוחלטת וחדמשמעית : את האלימות יש לעקור מחיי העם שלא על תנאי . משנדרשו לנושא גדול זה אף ראשי ציבור ורבי העיתונות העברית והיהודית , ומשעלה לדיון בוועד הלאומי , ראה השמאל להגיב : אמן ואמן , אבל יש למנוע תחילה את הפרובוקאציות . המשכם של הדיונים הללו לפי שיטותיהם של הצדדים נתנהל במשא ומתן הלונדוני . בן גוריון כתב ( 1934 . 10 . 23 ) לחבריו : 'הצענו להם הפסקת טירור , אלימות , מלשינות , הפרת שביתות , פרובוקאציה , דיבות ועלילות , פיצוץ אסיפות , וכול דבר שיוצא מגדר ויכוח אידיאולוגי . בהצעותיהם החוזרות הם מוחקים טירור , מלשינות , הפרת שביתות ופרובוקאציה . התירוץ הוא : קשה להגדיר מה זה טירור , ומה זאת פרובוקאציה , מלשינות לא נאה להזכיר , והפרת שביתות זהו עניין של אידיאולוגיה . ' עיקרו של אותו ויכוח היה , ללא ספק , על השימוש בלשון הסתמית מדי והמקפת מדי ' פרובוקאציה' ועל העקרון שהפרת שביתה היא שאלה בפני עצמה . בתוך הדיונים על ההסכם הראשון כבר היו שלובים הדיונים על ההסכמים העקרוניים והגדולים יותר . כבר עצם הדיון בנושא 'הפרת שביתה' חייב צמידות זו . משום קשיי הדיון העקרוני וסבכיו צף ועלה החשש , שהניסיון קרוב לכישלון . ז'בוטינסקי ובן גוריון ראו לנכון לסכם את פרשת הדיון הראשון בעניין עקירת האלימות , ואחר ישיבה מתמדת שנמשכה \ sy 2 שעות , עד שעה 7 . 30 בבוקר , ללא הפסקה , נוסח אותו הסכם ראשון בלא להזכיר מושג מליצי כ'פרובוקאציה' ובלא לפרש בשאלה רצינית , אבל קשה , 'הפרת שביתות . ' ( 748 על פרטי הדיונים וגילגוליהם למדים אנו מהתיכתובות הפרטיות של ז'בוטינסקי ובן גוריון . בן גוריון אף ערך יומן בקביעות , וחלקים ממנו שיגר לראשי החברים בתל אביב . עדותו של בן גוריון רוכזה עכשיו ב'זיכרונות / ב , . 271—182 שכטמאן ערך סיכונו מגובש של פרשת 'ההסכמים' בספרו על ז'בוטינסקי , ב , . 341—325 עי' מיז , א , 26 / 4 / 1 / עיי נספח . חיפה לא היה מיפלט אחר למפא"י - אלא הסכם . להכות ז - עד מתי !? המכות לא הועילו עד עכשיו אלא במידה שהפחידו את הציבור שעמד מן הצד , אבל לגבי עצם המחנה שאליו נתכוונו המכות , לא היו '' בעלות השפעה . * להיפך , המחנה נזדקף עוד יותר ... כך באו העובדות אחת אחר השנייה : להילחם בה צה"ר ע"י בחירות אין זה מועיל , וע"י מכות הרי זה גם מזיק . להשאיר מישחק פוליטי חופשי אין זה רצוי . נשאר המיפלט האחרון : הסכם ... שסוף סוף אינו אלא הודאה בפשעים שקדמו , חרטה עליהם והבטחה חגיגית לדרך פעולה חדשה ' . דויד בן גוריון ( נזאוסף א'צ )
|
|