|
|
עמוד:261
מאירגון עובדי הצה"ר ובית"ר להסתדרות העובדים הלאומיים אירגון עובדי הצה"ר ובית"ר נעשה גורם נושא חשיבות בחיי הכלכלה של היישוב העברי . אירגון זה לחם מילחמה אמיצה למען זכותו של העובד הלא שמאלי לעבודה ולפת לחם , לחם וניצח . לא עלה בכוחן של נגישות פיסיות ולא בכוחם של לחצים איתוניים כלכליים למנוע את התעצמותו . ונהפוך הוא : ככול שכוונו נגדו מהלומות קשות , יצא מהן מחושל יותר ותקיף יותר , מעודד מבפנים , וזוכה אף להערכה יתירה מגורמים כלכליים חשובים ומאהדתו של חלק גדול בציבוריות העברית . מחנה הצה"ר ברובו המכריע היה מחנה של עובדים , רובם עובדים שכירים . מחנה בית"ר היה כולו מחנה עובדים . פלוגות בית"ר , יוצאי הפלוגות , שאר העולים מבית"ר וממחנה ז'בוטינסקי , החלו מתפשטים על פני ערים ומושבות , וסניפי האירגון התחילו להתגבש אף במקומות קטנים ורחוקים . בתוך מערבולת העלילות והאלימות ניתן לחוש , שהמקור העיקרי להתפתחויות המדיניות בציונות , ולהתפתחויות החברתיות והציבוריות ביישוב , טמון ביצר המונופולין של ה'הסתדרות ' . העלילה , האלימות , גזל הסרטיפיקאטים , הניסיון לדחוק את הבית"רי לקרן זווית , כל אלה היה בהם להרחיק מן ה'הסתדרות' אף פועלים לאומיים , מחבריה , ועל אחת כמה וכמה למנוע את הצטרפותם של חברים חדשים מקרב בית"ר ומחנה ז'בוטינסקי . ראש בית"ר כתב בנושא חמור זה דברים חדים על ההכרח 'לשבור את ההגמונ יה של הטירוף האדום הטיפשי ולהציל על ידי כך את עתידו של מיפעל הבנייה שלנו' ' ) תרצ"ד , שנה טובה ' , ' חזית העם . 3 ' , וו . ( 1933 . הוא קרא 'לארגן ולחזק אותו חוג הפועלים היהודים , הדוחה בבוז מוחלט כל רמז למדיניות מעמדית וחושב , שהיחס בין הרכוש היהודי ובין העבודה השכירה היהודית , במשך כל תקופת ההתיישבות , צריך להיות יחס של שותפות ולא יחס של "מילחמה" . ' אותו אירגון חדש הוא 'הסתדרות שנייה ... בלתי מיפלגתית , הפתוחה לכול הפועלים ה יהודים , אלא בתנאי אחד : השיטה שלה בהגנה על ענייניו של הפועל מוכרחה להיות בוררות , ולישכות . 1934 , 7 . 20 ( 522 א"צ , . S 25 / 2090 מטרות הפרובוקאציה ובשיטות הפרובוקאציה' . 521 בית"ר עמדה תקיפה , לא רק בלחץ החברתי הפוליטי שנלחצה , אלא אף בלחץ הכלכלי , במאבק למען זכותו של הבית"רי לפת לחם . אירועים חמורים נתחדשו משום מאמצה המוגבר של ה'הסתדרות' למנוע אפשרויות של עבודה מבית"רים , ולהרחיקם מחיי המעשה לקרן זווית נידחת של ניוון וכליה . בית"ר עמדה על זכותה להתקיים , להביע דעתה , לפעול בגלוי , ולהבטיח עבודה ולחם לחבריה . מחנה ז'בוטינסקי לא נרעש ולא נשבר ; נתגבש , אף הרחיב שורותיו . ברם שיטת התוקפנות השמאלנית לא עברה בלא זעזוע בציבוריות היהודית בעולם . הסיב סוכים הפנימיים המאיסו את הציונות על הפאסיביים והאדישים שבעם , והרחיקו ממנה לבבות של בני נוער , בייחוד מן המוני הסטודנטים , ששערי ארץ ישראל ממילא היו נעולים בפניהם . ובתוך המחנה הציוני פנימה , ובייחוד בחוגי 'המיזרחי' והציונים הכלליים ( ב' - הללו שאינם מזדהים עם וייצמאן , ואינם כרוכים אחר השמאל , ( עברה רעדה גדולה , שהגיעו הדברים עד לידי מצב שיש בו סכנה לציונות ולעם . מחוגי 'המיזרחי ' , ובייחוד בפולין , יצאו אישים ותיקים , רבנים , בדברים גלויים ( בוועידות , באסיפות , בעיתונות , כגון ב'מאמענט ( ' נגד המישטר הכופה על הציונות הגמוניה חדמיפלגתית , שמאלית . אנשי 'המיזרחי' לא חששו אף מלבוא בהתקפות על הקרנות , המשרתות את המגמה להשתלטות אותה הגמוניה ביישוב ובעם . פחות תקיפים וגלויים כלפי חוץ , אבל לא בלתי נמרצים היו כמה וכמה ועדים של ציונים כלליים , מארצות אירופה המרכזית , שראו בדאגה רבה את ההתפתחויות ביישוב העברי המסוכסך . אופיינית היתה פנייתם של אנשי האכסקוטיבה הציונית בגאליציה המערבית ( הופשט טר , סלפטר ) להנהלה הציונית בדברי דאגה על המצב הפנימי , ובכללם נזכרו : הדחת הד"ר גורביץ מקופת חולים של ה'הסתדרות ' , סיכסוכי כפר סבא , סתירת הביניין / של הורקין / ברחובות , עו"ד אלמנת ארלוזורוב קיבלו שכרם מקופת הסוכנות , ולא רק לקחו חבל בחקירה , אלא אף הופיעו במישפט נגד סטאבסקי וחבריו . על כל אלה , ועל המישפט המעוול , הובעה מחאה חריפה , והשאלה מן הפרובינציה עלתה : 'מדוע שותקת האכסקוטיבה של ההסתדרות הציונית כולה ברגע כזה , שהניצוץ היותר קטן יכול להתלקח כלהבה ' , ומדוע אין מכוונים 'את דרך התנועה בכיוון לאומי כללי אמיתי' . * -- ( 521 'דבר / ; 1934 . 6 . 18 'הירדן / ; 1934 . 6 . 21 עי' אופיר , ' העובד הלאומי / . 161
|
|