|
|
עמוד:257
שביתה נגד ' הפרת שביתה' בחיפה התנפלות חמורה , בתואנה של דאגה לעבודה מאור גנת , היתה התנפלות הדמים על העובדים הלאומיים , שעבדו בביניינים שבנתה שותפות הקבלנים ויידנפלד לווין . נחום לווין , ממפקדי בית"ר , דאג לשיתופם של פועלים בית"רים בבנייה בחיפה , וזאת בייחוד משום שרוב הקבלנים חששו להעסיקם , שאימת ה'הסתדרות' נפלה עליהם . תנאי העבודה אצל ויידנפלד לווין היו כמקובלים בשוק . ההתנפלות על הפועלים הלאומיים ( 1934 . 1 . 9 ) גרמה לפציעתם של עשרות מן הפועלים ולהרס ניכר בביניין שעמד בבנייתו . העבודה במקום נמשכה אף לאחר מבן , אלא שמחיר דמים שולם . השמאל שהכריז על שביתה בבינייני הקבלנים האלה ביקש להסביר את ההתנפלות כשביתה נגד 'הפרת שביתה . ' עם התנפלות זו גויסו בן לילה חברים מפלוגות רמת טיומקין , חדרה והגליל , לעזרה . החברים הגיעו בבוקר השכם לחיפה , כאילו באו לחזית , כשרק שמיכה על כתפיהם . על כל פועלי בית"ר ועל כל החברים בכלל כאילו הוטל מצור , ולילותיהם בילו בתנאי שיכון עלובים , במוסך ובליפטים . אברהם סלמאן מפלוגת הגליל היה אחראי ל'החזקת החזית' בחיפה , ואת המכונית שעמדה לרשותו היו רגילים להתקיף . באחד ( 512 עי' גרינבוים , 'הארץ / . 1934 . 3 . 23 ( 513 עי' גליקסון , שם , . 1935 . 6 . 25 סיסמאות בעיני הציבור הרחב , ולספק הוכחות בעיני הציבור המאורגן ב'הסתדרות . ' בימי פרשת הרצח - אף יותר מקודם - נראה סביר , ואף מובן , יחס אי האמון שרחש הבית"רי , והפועל הלאומי בכלל , כלפי ה'הסתדרות , ' שראתה את עצמה כגוף פוליטי וטענה שאינה צריכה להסתגר בתפקידים פרופיסיונאליים . מובנה של אי ההסתגרות לפי נוסח הטיעון הרשמי היה : מילוי תפקידים ציוניים , ומכאן הובעה תמיהה , שאירגון ציוני ( דהיינו : הצה"ר ) כאילו מטיף להסתדרות פרופיסיונאלית סתם , כמו שנהגו מ . פ . ס . ( פראקציית הפועלים הקומוניסטית ) ופועלי ציון שמאל " . הפועל הלאומי חש בלבו ועל גופו , שאין שוק העבודה פתוח לפניו , ושלא רק במקומות העבודה הגדולים במינהל ובחרושת , ולא רק בהתיישבות ובבנייה , אינו רצוי , אלא שאף במקומות עבודה פרטיים וזעירים ואף בעבודה קשה ו'שחורה' ואף בעבודת החקלאות ( שבה היה קיים חוסר ידיים עבריות , ושבה התנהלה מערכה להצלת עמדותיה של העבודה העברית ) מצרים את רגליו וידיו . ברי , שלא האמין בנכונותם של שליחי מיפלגות קנאים לעשות למען חלוקת עבודה צודקת , ולמען קליטתם של בית"רים ללא הגבלת יישובים , מקומות עבודה , מיקצו עות , תפקידים . הפועל הלאומי היתה השקפתו מוגדרת ביחס לתפקידיו הציוניים , ואין תימה , שחשב לא רק על עצמו ועל נוחיותו הארעית , אלא אף על ההמונים של חבריו , שלהם ציפה ובהם ביקש לראות גורם ציוני חדש הנושא בתפקידים ציוניים חדשים . ל'הסתדרות' לא היה מקום לחשוש מפני הכוח העולה החדש חשש כולשהו מבחינה פרופיסיונאלית טהורה , שהרי לא לביטול הישגיו של הפועל העברי ולא להתחרות בהישגיו שאף הפועל הלאומי והבית '' רי , וכל שיטה של חלוקת עבודה הוגנת , שאין עמה כפייה אידיאולוגית , היתה מתקבלת על דעתו . השוואת מעמדו של הפועל הבית"רי למעמדו של חבר 'הפועל המיזרחי' לא היה בה די , משום שלא כ'הפועל המיזרחי' היה הפועל הבית'רי בעל השקפה פוליטית מוגדרת ומחייבת , ועדיין היה בגדר 'חדש' המבקש להבטיח את ראשית צעדיו האירנוניים . הוועד הלאומי , וכמובן הסוכנות היהודית , אימצו לעצמם את השקפת ה'הסתדרות' השמאלית בשאלת יחסי העבודה ואירגון הפועלים בארץ . הוועד הלאומי ניסה להתערב בסיכסוכי עבודה שפרצו בכמה וכמה פרדסים וכן בכמה וכמה קבלנויות בנייה , תוך הקפדה מליאה על שמירת זכויותיה של ה'הסתדרות . ' גרינבוים , החבר החדש בסוכנות היהודית , שאץ להא שים את בית"ר והצה"ר ברצח ארלוזורוב , ואץ לשלול מבית"ר את זכויות העלייה לארץ ישראל , אף אץ להטיל על אותו מחנה את אשמת סיכסוכי העבודה , על כל מה שהיה כרוך בהם . בכך התייצב לעזרה לאישי ה ' הסתדרות' בוועד הלאומי , שלבם לא הניח להם לצאת בכרוז גלוי וברור נגד הסיכסוכים , נגד האלימות ונגד הפרובוקאציות . שיטתו של גרינבוים ביחסי העבודה לא נתקבלה על דעתם של חוגים מן האזרחים , ואף מן הפרוגרסיביים . משה גליקסון , משונאי ז'בוטינסקי ובית"ר , דגל מאז בבוררות של חובה בתחום יחסי העבודה , ולא היה מוכן לקבל את עמדתו של גרינבוים ביחס ל'ריגולאציה' לפי דרישת ה'הס תדרות' . 513 ( 511 ע י ' נזיכתב ז'בוטינסקי ( 1930 . 9 . 9 ) ותשובת גולונזב - אופיר , 'העובד הלאומי ; 82—80 ' , תזכיר יוסף רבינוביץ , מנהל מחלקת העבודה בסוכנות , 1937 . 3 . 18 ( א '' צ , . ( s 9 / 1412
|
|