|
|
עמוד:139
פרק טו עינו יי אחימאיר שיחרור אחימאיר להלכה ולא למעשה בית המישפט לפשעים חמורים בירושלים שדן בפרשת רצח ארלוזורוב לא קיבל את דעת הקטיגוריה , שיש מקום לקשור את אחימאיר באחריות לרצח ארלוזורוב . החומר שהובא לפני בית המישפט לא הוכיח דבר , ושיחרורו הוכרז ( 1934 . 5 . 16 ) מטעם בית המישפט עם גמר עדויות הקטיגוריה ולפני שמיעת עדי הסניגורית . מרובה היתה שימחת ההמונים בציון , שבשיח רור זה . שהרי אם לא אחימאיר , כל העניין כולו אינו עוד עניין של רצח מכוחה של אידיאולוגיה בציונות . ביישוב העברי העירוני הורגשה הרגשה של יום חג כללי 3 m שהמישטרה לא קיבלה עליה את הדין . אחימאיר לא שוחרר , אלא הועבר לבית הכלא בעכו . קול הציבור הקורא לשחרר את אחימאיר לא הועיל . אחימאיר הכריז על שביתת רעב , וזו נמשכה ועלולה היתה לסכן את חייו . עלונים הופצו ברחבי הארץ על שביתת הרעב משום אכזריות המישטר המחזיק בו בכלא אחר ה שיחדור . לפי המרצת הרב הראשי א "י קוק הפסיק אחימאיר לאחר שמונים שעות של צום את שביתתו . המערכה לשיחרורו נעשתה מערכה ציבורית עיתונאית , שאין השפעתה מכרעת . גורמים מדיניים לא היו מעונ יינים בשיחרורו , ולא בשימחת ההמונים . גל חדש של הערצה ואהבה כלפי אחימאיר עלה באווירה הציבורית בארץ ובחוץ לארץ . ייבין , הידיד והשותף , כתב אז על ' פרשת העקידה של אחימאיר ' ' ) חזית-העם' , ( 1934 . 5 . 22 ודיבר בו כמי שהגשים את תורת ההקרבה בחייו , בכול נפשו ובכול מאודו , כמי שהדליק — כדבר א"צ גרינברג — את גופו כמו סנה . הציבור בכללו הניח , ששיחחרו נמנע בהשפעת המוסדות הרשמיים , ורבה ההתמרמרות מאוד . 255 צומו של אחימאיר הביא חרדה מרובה בלבות כל מכיריו ומוקיריו . הם ידעו את חולשת גופו , העלול להתמוטט בצום ארוך , והם ידעו את גבורת רצונו , העלול לדוחפו עד לעקשנות פאטאלית ממש . הימים 20-19 1934 . 5 היו ימי דאגה ומתח במחנה הלאומי בארץ ישראל , ובייחוד בירושלים — עירו של אחימאיר ועיר הכלא המרכזי . החברים הקרובים הוציאו דאגתם המרובה החוצה . הם העבירו את דאגתם אל חוגים נרחבים ביותר . אחר 48 שעות של צום יצא 'חזית העם' בתוספת מיוחדת בסיסמה : 'פיקוח נפש דוחה יום טוב . ' בה נמסר תוכן מיכתבו של ד"ר צ"א כהן לנציב העליון על מעשה האכזריות והנקמה של המישטרה כלפי אחימאיר , ובה הובא אף תוכן מיכתבו של אחימאיר אל מנהל בית הסוהר , הודעתו על החלטתו לשבות שביתת רעב - הנשק האחרון של האסיר — אחר שלא הוצא בערבות עם שיחתרו ממישפט הרצח . 258 פעמים אחדות ביום נדפסו פתקים קטנים חדשים , לעורר על ידם את חרדת הרבים ופיזמונם החוזר : 'אל תעמוד על דם רעך . ' ! עם תום 64 שעות לשביתת הרעב נקרא כל הקהל הלאומי באמצעות ' חזית העם' ( תוספת מיוחדת ) לראות את עצמו בבחינת אבלים 'עד שתסור הסכנה המרחפת על חיי אחי מאיר . ' בתום 75 שעות כבר קרא 'חזית העם' ( בתוספת אחרת , ( שמצבו של אחימאיר אנוש , וחוששים , 'שאם הצום יימשך עוד זמן קצר , אי אפשר יהיה להצילו . ' בה בהודעה באו דברי 'אנו מאשימים' — את המיש ( 254 דבוטינסקי דווקא ראה בשיחרור ג'סטה שיש בה אות מבשר רע לגבי סטאבסקי ורוזנבלאט . עי' מיכתבו ליעקבי , . 1934 . 5 . 18 ( 255 עי' 'הירדן / . 1934 . 5 , 22—21 ( 256 מיכתב זה הודפס והודבק על קירות בתי ירושלים ( האחראי : מרדכי ורקר — המדפיס האמיץ והמסור לתנועה הלאומית ולסחתרת אצ"ל . ( D 7 / 7 wn שהופצו בירושלים
|
|