רדיפת סטאבסקי המשוחרר כביטוי לרדיפת בית"ר

עמוד:125

רדיפת סטאבסקי המשוחרר כביטוי לרדיפת בית " ר סטאבסקי המשוחרר היה לצנינים בעיני מחנה מוסת , שציפה להרשעתו בדין , ואף להעלאתו אל התלייה . אחר כל שנעשה נגדו , שוב לא היתה מסוגלת דעתם להניח אפשרות שטעות היתה בידם . ראשי השמאל הבטיחו חזור והבטת , שאין הם שואפי נקמות ואץ לבם למיתות בית דין , וכל מה שציפו לו היה הרשעת הנאשמים בדין . הקנאים ראו בדימיונם את סטאבסקי , אסיר עולם עובד עבודת פרך עד יומו האחרון בכלא עכו . שיחתרו של סטאבסקי בא בהפתעה לאנשי השמאל . אחר כל גילגולי המישפט כמעט שהיו בטוחים בהר שעתו , ועכשיו ששוחרר כאילו לא הניח הלב להסכים לגזר הדין . 220 הכותרת של 'דבר' ( 1934 . 7 . 20 ) היתה : ' סטאבסקי שוחרר - אשמתו הוכרה . ' ובמלים אחרות ( שם , : ( 1934 . 7 . 22 'לא חף מפשע , אלא פטור מעונש ) . ' ושם אף הסבר על הצד הפורמאלי : 'לא משום שהם נהנו מן הספק . אין שום רמז על ספק . ( ' דוקומנט זה היה בו כדי להרגיז אף מנאמני הנאמנים לאנשי השמאל , ואפילו בפרשת הנאשמים ברצח , כגון יאושזאהן שהעז להביע דעתו , וקרא 'די' למפא"י . רבים מהם באו לכלל מבוכה , וניסו להסתיר בושתם בשתיקה אילמת . בין המגיבים בחריפות על כרוז מפא "י היה ד" ר יהושע טהון , מנהיג ציוני גאליציה המערבית , שקרא ו 'מחרחרי הריב הללו מוכרחים להישאר מחוץ למחנה , כמו שהיו עושים לכול מצורע ולכול זב ולכול טמא לנפש . הם מטמאים במגע .-- ' ... עיקשות הלב של מפא"י עמדה בה עד הסוף , וכאילו נתעקשה עוד יותר - וברי בהשפעתו של בן גוריון . אחר פסק הדין פירסמה ( 1934 . 7 . 20 ) מפא"י גילוי דעת לציבור 1 'חזנבלאט וסטאבסקי , אשר פוטרו מכול עונש מחוסר עדות מסייעת כדרישת החוק הארץ ישראלי , הוכרו גם במישפט העליון ברוצחיו של ארלוזורוב . שתי האינסטאנציות קיבלו את עדותה של סימה ארלוזורוב כעדות אמת . המישפט הכיר , שהודעותיו של עבד אל מג'יד הן פרי קשר של עדות שקר לטובת הסניגורית לסלף את שורת הדין . התיאוריה של הא"א סמואל וואלירו על התנפלות מינית הוכרה כדימיונית . פסק הדין הזה המשחרר את הרוצחים מעונש מאשר שנית את האשמות הקשות ביותר נגדם . ' ואחר סיכום זה הטיעון כלפי פנים : 'אנו לא שאפנו לנקמה . ידענו שרוצחיו של ארלוזורוב היו רק קורבן של הסתה ביר יונית וחינוך ריביזיוניסטי מושחת . מילחמתנו לגילוי האמת לא תיפסק גם עכשיו , כי סטאבסקי ורוזנבלאט היו בני ברית במעשה של 16 ביוני . אנו רואים במיל חמה זו - מילחמה לטהרת חיינו . נילחם נגד הקנוניות של בני בריתם של הרוצחים לחפות על דם ארלוזורוב . נילחם ביתר עוז נגד התנועה הריביזיוניסטית ובני בריתם העושים ל"גיבורים" ו '' קדושים" אנשים אשר אות קין על מצחם . נילחם נגד "הכזב הקדוש" ונגד מעשי הטירור של הסיקריקין והבירי , נים ולא נשקוט עד שהת נועה הציונית והיישוב יטהרו מ "צרעת המתנבאים הנבלים , טמאי נפש מתקדשים" המפגלים "כל קודש בהבל פיהם ובמגע אצבעם" / מחרוזיו של ביאליק ב'ראיתיכם שוב בקוצר ידכם . / ' נילחם נגד שיטות הטירור , "השבירה '' ומילחמת אזרחים שמיפלגת הביריונים הכניסה בחיינו , ונחדור אל המחנה הציוני לטהרו . ' דוקומנט הוא . 223 ' הפועל הצעיר' פירש את גילוי הדעת , ששיחרוח של סטאבסקי הוא 'מתוך טעמים פורמאליים גרידא , ' שה'אליבי' של סטאבסקי לא נתקבל , ושדבר ידוע הוא בקרימינאליסטיקה , שאומנם 'אין ספק ביחס לזהותו של הפושע , ואף על פי כן יתהלך חופשי מחמת קוצר ( 220 אומנם כבר ב 1934 . 7 . 12 שלחה מפא '' י חוזר — הכנת המחנה לאפשרות של פסק דין של זיכוי . עי' 'דבר / ( 221 . 1934 . 7 . 22 עי' לעיל , פרק ג . ( 222 עי' 'היינט / . 1934 . 7 . 27 ( 223 נזפא '' י 1 כתבים ותעודות ( תרפ '' ט—תרצ '' ה ; 105—105 , ( אחימאיר , 'הנוישפט / . 217 אופייני הנוסח שפורסם בווארשה בפלאקאטים גדולים ( אידיש ופולאנית , ( שבו שובץ הנזישפט ן ' חסרה עדות שנייה כמתחייב לפי החוק הטורקי / והמסתיים בהכרזה טל ה'מילחמה לטהרת חיינו . נילחם נגד הקנוניות של חבריהם לרעיון של הרוצחים לטשטש את עקבות דם ארלחו רוב . ' א"צ . s 25 / 9938 עי' לעיל , הט' . 207 בךמריון היה אחראי לנוסח גילר הדעת ' ) זיכרונות / ב , . ( 159 טושטש , ש החוק המאנדאטורי טתייב 'עדות שנייה / ונשכח החוק העברי . בישיבת מרכז מפא'י בו ביום טען , שבפסק הדין כשלעצמו ' אין שום דבר , הסותר את הכרתנו באשמת םטאבסקי—רוזנ בלאט ... עלינו להודיע , כי דעתנו לא נשתנתה במאומה . אנו מקבלים את פסק הדין , הקובע כי הנאשמים הם הרוצחים ... אין לנו כל יסוד לשנות את דעתנו שסטאבסקי ורוזנבלאט רצחו את ארלוזורוב .,. עלינו להודיע , שמלבד שני האנשים שביצעו את הפשע יש עוד אנשים שהשתתפו בהכנת הרצח , ומאמצינו לגילוי כל התעלומה הזאת לא ייפסקו' ( שם , ב , . ( 133 בן גוריון בקשיחותו היה אחראי לשמירת 'עקביותה' של מיפלגתו . ברל כצנלסון התוודה באותה ישיבה , 'שמבחינת החוכמה הפוליטית זה פסק דין מחוכם ... בוודאי היה טוב אילו ניתן פסק דין רצוי , שסטאבםקי גם יקבל את עונשו , ושכול היהודים יסכימו אתנו ... ההרגשה שהרוצח לא יכול להישאר בלי עונש מוכרחת להביא לידי טירוריסם' ( עי"ש . (

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר