|
|
עמוד:98
מעט צדיקים בסדום מעטים היו הצדיקים , ומשום כך ערך כל אחד מהם כפול ומכופל . באיחור באו לכלל ביטוי . ומשום כך כל מבשר של השקפה אחרת — השקפה הומאנית — היה אף גיבור ואמיץ . לא נזכיר כאן מן האישים שבתוך תנועת ז'בוטינסקי , אלא אישים מחוצה לה . החברים מאתמול , שהלכו אחר גרוסמאן , לא הצטרפו למקהלת המשטינים , אבל הם היו מוכנים בדרך כלל להסתפק בעמדה של 'קורק טיות' בחינת אנשים הגונים העומדים מן הצד . אומנם לא יכלו לשאת את רוח ההסתה המפא"יית , ולא פיקפקו מלמחות נגדה כבר בשבוע הראשון לרצח באמ צעות הודעה ליט"א ' ) מאמענט' . ( 1933 . 6 . 28 על אותה מחאה חתמו : גרוסמאן , מאחובר , סוסקין , שטריקר . אף בוועד הפועל הציוני נהגו לפי כלל גדול וראשון של אי התערבות בתהליכי המישפט . מן הימים הראשונים היו מצד מיתרס ההגנה ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף , ורבה ר' שלמה אהרונסון ( שהיה רבה של קייב בימי עלילת בייליס , ( וכן סגן ראש העירייה ישראל רוקח , ורבה הראשי של העיר ר' בן ציון חי עוזיאל . בהקדם נימנו עם המעטים סעדיה שושני , משה סמילאנסקי , ור' בנימין ( מראשי 'ברית שלום , ( ' העיתונאי ישראל בר דרורא , הסופר י"ח ראב ניצקי ( מורו העברי של ז'בוטינסקי , רוגז גדול עבר ביניהם , ( הסופר הפובליציסטן אלתר דרויאנוב , ועל כולם בן ציון כץ , שראה את מילחמתו בעלילה כתפקיד חייו . 158 ( 157 ועל המשך פעולתו עי' הע' 193 א . לדמות את המזימה המתוכננת ואת תוצאותיה . ז'בוטינסקי , מן הראשונים שחש בסכנת העיוות המישפטי , ראה לעצמו היתר לגלות את עמדת החשד שלו בציבוריות העולמית , ולדבר בה ברורות אל אנשי הממשלה הבריטית . משנעשו מטווי השקר עבים יותר ויותר לא היסס לעורר את העולם היהודי והבינלאומי לרגישות יתר למערכה המכוונת הנערכת בירושלים בדרך של דיון רשמי תקין , כביכול , לפי כללי המישפט הפלילי הנאות . ראש בית"ר פנה לגופים ולאישים רבים , ובייחוד דיבר את דברו לעיתונות . אם בתחילת הפרשה ביקש להסתייע בקולו ניל ג . ' ה . פטרסון להבטחת מקורות אינפורמאציה על רקעה , ראה בהמשך ההתפתחויות שעליו להטריח את מי שראה בו ידיד , את הציר הלוחם יאשיה וג'בוד להתערב אצל השר ליאופולד אמרי . וג'בוד הוסיף לתת אמון בז'בוטינסקי וברצון פעל למען סטאבס קי , ואף הגיש שאילתה בפארלאמנט מייד עם ה הרשעה בירושלים . עם שחשש ז'בוטינסקי להרחיב דיונים בנושא המישפטי , שמא יפגע בעמדות הסניגורית על ידי גילוין המוקדם , התגבר על ספקו וכתב ( 1934 . 5 . 12 ) אל הסגן הקבוע לשר המושבות , והצהיר לפניו , שאין הנאשמים אשמים , וכן הגיש כתבים רשמיים אחרים . אותו זמן כבר גברו הפיקפוקים בעצמאותם של השופטים , ונתחזקה הסברה , שאינם אלא בורג במנגנון קולוניאלי . ראש בית"ר פנה ( 1934 . 5 . 12 ) לסטיפאן וייז בניו יורק בלשון : ' לא מן הנמנע שהפרשה דומה לפרשת דרייפוס , בייליס , הרייכסטאג / בברלין . / נחוצה עיתות בין לאומית . ' אף פנה אל אישים רשמיים ומדיניים בלונדון . דברים נמרצים שיגר ( 1934 . 5 . 12 ) ללורד סטראבולג'י ( קו מנדור קנוורתי , ( מראשי ה'לייבור ' הבריטי . העבודה הקשה בנושא הפרשה לא הפחיתה את עבודתו הכללית , הפוליטית - בקשר לעלייה , בקשר לפי טיציה , ולא את עבודתו הסיפרותית העיתונאית . אין פלא שהגיע למיצוי כל כוחותיו הפיסיים בשנת ייסו רים איומה . כבר אחר שליש של שנה כתב ( 1933 . 10 . 5 ) לפרופס מתוך הצטדקות לשם הסברה : 'לא אוכל לכתוב ... "לא אוכל" במובן הכי פשוט והכי אלמנטארי של המיבטא . ' בן ציון כץ כאמיל זולה בשעתו מכול הציבור הנייטראלי לא היה כמו בן ציון כץ , שנכנס לעבי הקורה של פרשת רצח ארלוזורוב , הציץ בחריפות עין לתעלומותיה , שקל במאזני הצדק את גיבוריה , ונתן פשר של טעם ושכל לסבכיה . כאמיל זולה בפרשת דרייפוס אף הוא יצא בקריאת ה'אני מאשים' שלו , כשהאמת לבדה נר לעטו ולפיו . יושרו של כץ ומידת אי הפנייה שלו על דרך המוחלט היו מן המפורסמות . דבריו שכתבם כבישתן רב מוטטו ספיקות לרוב , ונתנו אמונה איתנה בלבות רבים מאנשי הביניים שנת רוצצו נבוכים מהתרשמויות של דברים בעל פה ובכתב ששמעו וקראו משני עברי המיתרסים . כץ התנשא כבעל תריסין גד יל בתורות המישפט וההיגיון וכלוחם עילאי למען האמת . ניתן לומר , שעטו הפשוט והחד של בן ציון כץ היכה במחנה השמאל מכה מוסרית קשה ( 158 עי' אחימאיר , 'המישפט / ( 169 . 81—77 מאמריו הראשונים ו 'מטט יישוב הדעת ' , ו י אל תקראו בין השיטיך ' ) הארץ / . ( 1933 . 6 . 26 ,. 6 . 23 מאיר דיזנגוף ( מאוסף א"צ )
|
|